רשתות חברתיות בין כותלי ביה"ס בעיתון חדשות החינוך "שיעור חופשי" ספטמבר 2010- גליון 92- ישנה כתבה שכותרתה - "תלמידים, לסגור מחברות ולפתוח פייסבוק". בכתבה זו מציין פרופ' רפאלי שיזף כי האבולוציה הפכה אותנו למערכות לומדות, אך בתוך כך הפכה אותנו למערכות הלומדות ראשית כל מסביבתנו החברתית. הוא טוען כי את הצורך בחברתיות אפשר לרתום גם לצורכי חינוך ולמידה.
איך זה נעשה בפועל?
המחקר בתחום עדיין לא מבוסס, ובכל זאת מומחים מסבירים כי דרך האינטראקציה החברתית המתקיימת ברשת, ילדים לומדים להגיב מהר, להסיק מסקנות ולפעול בעת ובעונה אחת בכמה זירות (מולטיטסקינג).יכולות אלו הן קריטיות לחייהם כבוגרים בעולם העבודה בו יידרשו לשתף פעולה עם גורמים רבים, להסיק מסקנות ולהחליט החלטות במהירות וביעילות. רפאלי מסביר שעל מנת שכל זה יקרה, חשוב שהילד יקיים ברשת פעילות עצמאית, ויבסס לעצמו זהות אישית. האתגר הגדול , לפי רפאלי, וגם אם לא ברור עדיין איזה שימוש ניתן לעשות ברשתות החברתיות בבית הספר, אין זה אומר שנכון להתעלם מהתופעה או להשאיר אותה מחוץ לכותלי הכיתה. הוא מדגיש, כי אי אפשר יהיה לעמוד בפני העוצמה של הרשתות החברתיות, ובית ספר חייב להתחבר לרשת החברתית גם אם התקציב ייגרע מזה של הספריות. בעולם חדש זה מערכת החינוך צריכה לשאול את עצמה האם היא קוראת "אחרי" או "חכו לי, חכו לי". הרשתות החברתיות הן בדיוק המקום לבדוק את זה.
רשתות חברתיות נכנסו גם לחיינו...
אני חולקת על דבריו של פרופ' שיזף בטענה כי רשתות חברתיות אינן יכולות לתרום מיומנויות וכישורי חיים מיוחדים , ואף יותר , אני רואה טכנולוגיה זו כמטרד עבורי שיכול להוות סכנה עבור בנותיי. בתי הגדולה בת 10ובתי הקטנה רק בת 6 עלתה לכיתה א'- עדיין לא יודעת קרוא וכתוב - גם היא דורשת בתוקף כמו אחותה חשבון בפייסבוק. מה עושים ? כיצד מגיבים לבקשה מסוג זה ? עבורי ההתלבטות היתה קשה.
הרשתות החברתיות הן ייצור כלאיים מיוחד אשר המציאה רשת האינטרנט. מצד אחד מדובר בחוג חברים קרוב, של אנשים שאדם מכיר, ועמם הוא רוצה לשמור על קשר. אותם חברים זכאים אם כן, להיכנס לחייו, לצפות בתמונותיו ותמונות משפחתו, לשמוע על הצלחותיו וכישלונותיו, על הטיולים והחופשות שהיה בהם, על השמחות המשפחתיות לידות, חתונות וכיו"ב, ולשמוע (יותר נכון לקרוא) התלבטויות שלו. אלא שהרשת החברתית כבר מזמן התרחבה מעבר לאותם אנשים קרובים אשר היו זכאים להיכנס לביתו של אדם ולשמוע את סודותיו הכי כמוסים. אל הרשת החברתית שלו נוספו חברים רבים אשר ההיכרות שלו עמם היא שטחית ביותר ולעיתים קרובות גם אנשים אשר מעולם לא פגש.
פועל יוצא מכך הוא שהגדרת הפרטיות שלנו כבני אדם חברתיים, משתנה, ואלה שמודעים לנעשה בפייסבוק, בעיקר הצעירים, כבר יודעים איזה מידע ראוי לשורת סטטוס ואיזה מידע יש לדסקס בתכתובת פנימית. עם זאת הגבולות מטושטשים.
פן נוסף של שימוש במידע האישי שלנו על גבי הרשת החברתית, עושים מוסדות שונים אשר "עוקבים" אחרינו – המרכאות כאן בשל קלות המעקב – על מנת לגלות מידע אודותינו. כך למשל עשה צה"ל שימוש בפייסבוק כדי לגלות האם הצהרותיהן של בנות אשר בקשו להשתחרר משירות בשל היותן דתיות, הן הצהרות אמת. להבדיל, רשת הפייסבוק היא "מקום טוב" להורים ל"עקוב" אחר ילדיהם, בין אם באמצעות חברות עמם ומעקב אחרי המידע אותו הם מפרסמים, ובין אם באמצעות התחזות לאדם אחר על מנת להתחבר אליהם בצורה עקיפה. ברור כי למטרה זו יש צדדים חיוביים ושליליים, ותמיד צריך לזכור את הגבולות של המידע המתקבל ואופן השגתו.
כמו כל פלטפורמה אינטרנטית אנו צריכים ללמוד לעשות את השימוש בה בחיינו, תוך שאנו מתאימים את עצמנו לשוני של אותה הפלטפורמה ממה שהכרנו עד היום. כמו שהמשוחחים הראשונים בטלפון היו צריכים להתרגל לעובדה שאין האדם שמולם רואה אותם אך הם יכולים לשוחח, כך אנו היום צריכים להתרגל שחוג חברינו ברשת, שונה בתכלית ממסיבה או מפיקניק בשבת. הדרך הטובה ביותר להסתגל, היא להכיר את הרשת החברתית, מה יש לה להציע וכן, ממה צריך להיזהר.
וכמובן, להדריך את ילדינו באשר לסכנות וכללי זהירות שיש לנקוט במרחב הרשת החברתית. וכך נהגתי בבנותיי- נעתרתי לבקשתן אך לפני שפתחו חשבון בפייסבוק , הן עברו אצלי סדרת חינוך כיצד לנהוג ברשת בכלל וברשת החברתית בפרט .
