יום חמישי, 30 בדצמבר 2010

טכנולוגיה- טוב או רע לאנושות ?


התפתחויות טכנולוגיות הובילו להתפתחויות בחיי החברה האנושית, ולהפך: ככל שהתפתחה התרבות האנושית, ככל שבני-האדם למדו לחיות בקרבה גדלה והולכת, כך התפתחו צרכים, יושמו פתרונות, הועבר ידע והוחלפו רעיונות.

הטכנולוגיה תמיד היתה אחד הצירים המרכזיים, שסביבם סובבים חיינו. מכאן נובעת גם עוצמת השפעתה, לטוב ולרע: כשם שבאמצעותה אנו מגבירים את יכולתנו לתפקד, מרחיבים את טווח החושים שלנו ומתגברים על מגבלותינו הביולוגיות, כך היא מזיקה בנקל כאשר אנו עושים בה שימוש בלתי מבוקר, ניצולה של הטכנולוגיה למטרות מלחמה או יישומה ללא התייחסות למרכיבי הסביבה השונים עלולים להביא להרס העולם שבו אנו חיים. החור בשכבת האוזון בסטרטוספירה, הגברת אפקט החממה, זיהום מקורות מים, זיהום קרקעות וסחיפתן ודילדול במשאבי הטבע העומדים לרשותנו - כל אלה הם רק חלק מהנזקים שאנו גורמים לעצמנו ולסביבה שבה אנו חיים. פגעים אלה מדגישים את החשיבות של תהליכי קבלת החלטות המורכבים מבדיקת האפשרויות, תיכנון, פיתוח ויישום טכנולוגי. כל אלה מחייבים תפיסה מערכתית רחבה של שותפות, שנוטלים בה חלק כל גורמי החברה. כיצד נוודא כי ההחלטות שנקבל הן אכן הנכונות? רק על-ידי הבנת מהותה של הטכנולוגיה: מהי טכנולוגיה, מהם יחסי-הגומלין בין הטכנולוגיה לבין החברה האנושית וכיצד אנו יכולים לפתור באמצעותה בעיות, מבלי ליצור בכך בעיות אחרות. רק כך נהיה מסוגלים לקבל החלטות אחראיות.

סימני-השאלה המתעוררים כתוצאה מהשפעת הטכנולוגיה על איכות חיינו ממוקדים לא רק סביב סוגיית איכות הסביבה, אלא מתייחסים גם לסוגיות הדנות באיכות החברה האנושית. כך, למשל, יש הטוענים כי הגולם קם על יוצרו: במקום שהטכנולוגיה תהפוך לחלק מבוקר ונשלט בחיי האדם, שולטת הטכנולוגיה בחייו, וזאת מאחר שהפך להיות תלוי בה לחלוטין. די אם נחשוב על תוצאותיה של הפסקת חשמל לילית קלה, המותירה אותנו בלי אור, בלי אמצעי חימום או קירור, בלי אמצעי לשימור מזון (המקרר לא עובד) ואפילו בלי אמצעי להעברת הזמן (כן, גם הטלוויזיה, הרדיו והמחשב "מתים" בלי חשמל). טענה נוספת היא, כי הטכנולוגיה גורמת לכך שבני-האדם יתרחקו זה מזה ויהיו בודדים. למי מאיתנו אין חבר או חברה המתיישבים ליד מחשב מיד עם שובם הביתה "מתחברים" לאינטרנט, ו"משוטטים" בעולם באתרים שונים ומשונים - וכל זאת בלי שהחליפו מילה אחת, או מבט עיניים, עם אדם כלשהו? יש מבקרים הטוענים כי בקצב כזה, עד מהרה נשכח כיצד לפתח יחסי אנוש יומיומיים, בלתי אמצעיים, בין אדם לחברו. האומנם? וזה מוביל אותנו למחשבה אודות הדור הצעיר הגדל בסביבה חדשה, אשר אין לנו הרבה נסיון בהשלכות שלה לטווח הרחוק.


שיתוף פעולה ברמה גלובלית יכול להתקיים בין בתי-ספר ברחבי הארץ והעולם, בפרויקטים של למידה, בהחלפת מידע, באירגון מפגשים סימולטניים במקומות שונים בעולם בו-זמנית, ועוד. מגבלות הזמן והמקום נפרצות; אין אנו עוד אזרחיה של עיר מסוימת במדינה מסוימת, אלא אזרחי העולם, בעלי יכולת להיות שותפים בתהליכים המתרחשים בו, ובעלי מחויבות לשמור עליו. וזה היופי שבדבר, תרומה לזולת, לחברה אחרת שיתוף פעולה והרמוניה בין חברות זה דבר חיובי התורם לאנושות ומעצים אותה כחברה בכפר גלובלי.

בעצם כל אחד מאיתנו צריך להיות אחראי ומחויב לשימוש מבוקר באמצעים טכנולוגיים לשיפור איכות חיינו - מהרמה האישית ביותר, כמו מיחזור ומיון אשפה, ועד לרמה גלובלית, כמו אכיפת בקרה מחמירה על תהליכי תעשייה מזהמים במדינות העולם.  לכל אחד מאיתנו הזכות והאחריות על חייו. כאשר חיים אלו מתקיימים מתוך הבנת האפשרויות האדירות העומדות בפנינו, ומתוך הבנת מחויבותינו ואחריותנו כלפי עולם זה שבו אנו חיים - הם מבטאים את מהותה של הדמוקרטיה.

אתן דוגמא למקרה שמטריד אותי מאז פתיחת אתר ההדלפות ( זהו הפוסט השני שאני עוסקת באתר ההדלפות )-  אתר ויקיליקס הוא אתר ההדלפות ופרסום עשרות אלפי המסמכים שנבחרו להיות מסווגים ולא להחשף בפני הציבור , לא בכדי. לצערי, פרשת ויקיליקס עלולה לערער את הסדרים הקיימים בחברה לאורך דורות והקלות הבלתי נסבלת שבה בטחנו בהצפנה תתאדה מהעולם. אנשים יחשבו כמה פעמים לפני שישתפו אחרים במסמכים או במידע חשאי. זו יכולה להוות מעין התפקחות של החברה, שמבינה שכמו שניתן להצפין מידע ניתן גם לשעתק אותו בעלות אפסית ובמהירות אדירה. יש לכך השלכות חיוביות ושליליות, תלוי בנקודת מבטו של האדם . מבחינה זו, מצד אחד הדבר עלול לגרום לסיכון ביטחוני וצבאי של מדינות, אך ייתכן שיהיו לכך גם השלכות פוליטיות חיוביות, כי הידיעה שבין כה מתי שהוא בעתיד המידע ייצא לאור - תעודד שקיפות פוליטית ציבורית של המדינה כלפי תושביה וכלפי המדינות האחרות - מהטעם הפשוט שאין יותר ערך להצפנת מידע.

יחד עם זאת, לא נוכל לדעת כיצד יתפתחו העניינים וכיצד תושפע האנושות ממציאות מעין זו. לכן אני חושבת , שעלינו לשמור על חברה דמוקרטית ולהפעיל שיקול דעת ובחירה אחראית אשר תשלב בצורה נבונה ומבוקרת תבונה טכנולוגית עם מוסר חברתי וסביבתי שיכול להוביל ליצירתה של תרבות אנושית מודעת ומחויבת ל"כפר הגלובלי" שבו אנו חיים; תרבות שבה האדם הוא חלק מהסביבה, שבמסגרתה הוא יודע להשתמש בדרך נבונה ושאינה הרסנית במשאבי הסביבה עכשיו ובעתיד.


בכתיבת הפוסט נעזרתי באתר הבא:




 







יום ראשון, 26 בדצמבר 2010

התפתחות הזכרון הדיגיטאלי

בשבוע שעבר לוויתי קבוצה של תלמידי יא' הלומדים במגמת מדעי המחשב יחד עמיתיי למקצוע לביקור בחברת ההייטק      "SanDisk" בכפר סבא. מעט על סאנדיסק: נוסדה ב-1988 על ידי ד"ר אלי הררי, היא בת-סמכא בינלאומית בכל הנוגע לטכנולוגיית זיכרון בלתי נדיף. כיום היא הספקית הגדולה בעולם של מוצרי אחסון נתונים בזיכרון פלאש. כיום מחזיקה SanDisk ביותר מ-450 פטנטים אמריקניים וזרים, והיא החברה היחידה בעולם בעלת זכויות גם לייצור וגם למכירה של כל פורמט כרטיס פלאש.


הנושא העיקרי שבו יום העיון עסק היה הזיכרון, המהווה מעין "מחסן" לאחסון ולשליפה של נתונים מסוגים שונים. נושא הזכרון הוסבר מכמה היבטים: היבט הסטורי –השוואה בין זכרון הסטורי לבין זכרון דיגיטאלי, היבט קוגנטיבי- זכרון לטווח קצר, זכרון לטווח ארוך , מבנה המוח ותפקודיו והשפעותיו על הזכרון , זכרון קולקטיבי, ביולוגי ובזיכרון וירטואלי. הוצגו מספר דוגמאות של תעתועי ראייה והבחנו בהבדלים.
                                                מה אתם רואים- גשר או שורה של ספינות?

בתום הביקור נערכה תחרות בין התלמידים (שאלות זכירה בכל מה שקשור ליום זה בנושא ההרצאות ופרטים קטנים שהיו צריכים לזכור עד הפרט הקטן ביותר - לדוגמא: איזו חולצה לבשה המרצה הראשונה, או איזו תחנת דלק נמצאת באיזור התעשיה אליו הגענו) מקבוצות שונות (כל קבוצה מבית ספר אחר), התלמידה שלנו עלתה לגמר וזכתה בתחרות במקום הראשון וקיבלה נגן MP4 מתוצרת SanDisk. לבסוף, הופיע פאנל של מספר עובדים בחברה, שסיפר לילדים על החוויות האישיות שלהם בעבודה , איך הגיעו לחברה זו, התלמידים הפנו אליהם שאלות, אותן הכינו מראש.

לאור הנאמר בתום יום עיון זה , ניתן להסיק כי ברגע שנבין כיצד נשמרים הזכרונות, נוכל להעתיק אותם למחשב. קרי, נוכל "לגבות" את המוח לדיסק הקשיח ולהרחיב את יכולת הזיכרון שלנו עד אינסוף. נוכל לאפשר למידה מיידית של כל תחום שנרצה, ממש כמו במטריקס. נוכל גם להקליט ולצפות, או יותר נכון - לחוות מחדש את כל החלומות והזכרונות שלנו, גם המודחקים ביותר. נוכל בסופו של דבר לתקשר טלפתית ישירות ממוח למוח ואולי נוכל אפילו לשתף מוחות בשלב כלשהו. נוכל גם לשמר מוח של אדם באמצעות חיבורו לרשת, ובשלב מסוים גם העתקתו לרשת, מה שיאפשר למעשה קיום וירטואלי מוחלט ללא צורך בגוף גשמי.


ככל שההבנה שלנו בכל הקשור לפעולת המוח הולכת ומתרחבת, כך יתרחבו גם היכולות שלנו.ריי קורצוויל חוזה כי כבר בשנת 2029 יהיו נפוצים מגוון שתלים עצביים שישפרו ויגבירו את הזיכרון, החשיבה והתפיסה של המוח האנושי. עם זיכרון בלתי מוגבל וכוח חישוב גדול לאין שעור נוכל להגיע לפיתוחים טכנולוגיים מהירים הרבה יותר וייתכן כי נחווה פריצות דרך מדעיות בכל תחום אפשרי שלא ניתן לדעת להיכן יובילו את האנושות.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A2%D7%99%D7%93%D7%9F_%D7%94%D7%9E%D7%9B%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%97%D7%95%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%AA


כמובן שיש גם צדדים שליליים בטכנולוגיות מסוג זה איתם נאלץ להתמודד. בעיות מוסריות קשות יעלו. האם נרצה לאפשר למוחות לחיות ללא גוף אנושי? מי מלבד הרופאים שלנו יקבלו את המידע האולטימטיבי אודות מצב גופנו? קשה לדעת באילו דילמות מוסריות נעמוד, אבל נאלץ להתמודד איתן רק בבוא היום. הטכנולוגיה, כמו תמיד, תמשיך לרוץ קדימה ולעולם לא תעצור.

יום חמישי, 23 בדצמבר 2010

קונקטיביזם- דרך ללמידה משמעותית

בשיעור האחרון שמעתי לראשונה מד"ר אלון הסגל על מושג הקונקטיביזם (connectivism) - תיאורית למידה המתיחסת למושג רשת כמושג מרכזי בהבנת תהליכי למידה. מצאתי מאמר של ג'ורג' סימנס העוסק בקונקטיביזם כ"תיאורית למידה שמתאימה לעידן הדיגיטאלי" .המאמר נמצא בכתובת הבאה:

קונקטיביזם הינה תיאוריה עדכנית שהמשיג סימנס (2006) , עקרונותיה של התאוריה מתחברים באופן ברור למיומנויות חשיבה גבוהות בלמידה משמעותית המשלבת את האינטרנט ומתבססת עליו. הגישה הקונקטיביסטית ללמידה מתבססת על החשיבות של רשת האינטרנט כרשת מידע המסייעת בעדכון תמידי של הפרט ומאפשרת תהליכי עיבוד מידע ובכך מפנה מקום וזמן לחשיבה מסדר גבוה וניתוח מורכב של הידע. למידה במרחב המתוקשב היא יצירת מידע. היכולת והכוונה למצוא מידע ולהפכו לידע משמעותיים יותר מן הידיעה עצמה בתחומי תוכן מגוונים.

 קונטקיביזם הוא שילוב של עקרונות מורכבים, העוסקת בלמידה מסועפת,  והלומד הוא במידה רבה יותר אחראי לתהליך הלמידה שלו – בהשוואה ללמידה המסורתית. הוויקי, המאמרים, הדיונים – כל אלה דורשים מהלומד כישורי למידה רבים.  סוגיה זו נידונה גם במאמר של סימנס אשר משווה את הלמידה שהייתה קיימת בעבר לזו של היום: בעבר היא היתה איטית יותר, תהליך מסירת המידע לא היה כה מהיר וגם תפוצתו היתה יותר מצומצמת (השוו כיתה של 30 ילד לזו של כמה מאות תלמידים).

נשמע לכם אולי ערטילאי ומופשט מידי. אנסה לתת דוגמא ללמידה מסוג זה:

ניהול יומן למידה (בלוג) בידי לומד או בידי קבוצת לומדים היא אחת הפעולות המומלצות, מנסיוני האישי (בניהול בלוג זה),  בתחום המטאקוגניציה. יומן מסוג זה יכול לעזור ללמידה הפעילה ולהרחיב את משמעות הנלמד, בין אם הלומד בוחר בעצמו את מה להרחיב ובין אם בוחרים עבורו. הלומד מעבד ומרחיב ביומן מושגים, טקסטים או רעיונות שהוא נחשף אליהם.
הרחבה זו שמקורה בלומד תורמת להרחבת משמעות פעילה שלו. התלמיד מתבקש להרחיב את המשמעות בעזרת עיבוד והרחבה של מושג, טקסט או של רעיון ולהשתמש בכלים שונים: חיבור או קישור לחיים או למקרים, בניית דימויים או מטפורות, חיבור למידע אחר וקישורים שונים ברוח הקונקטיביזם. אפשר גם שקבוצת לומדים תנהל הרחבה כזו במשותף, ובכך תתרום לגיוס ההיבט החברתי החשוב ללמידה. מנהל היומן לומד להפעיל חשיבה ביקורתית המאפשרת ללומד תהליך של התכנסות בתוך עצמו ולהביא לידי ביטוי העדפות שלו בחירה בין משמעויות, פרשנויות שלו, דרך התנסות מנקודת מבט שלו, מסקנות, פתרונות שלו או דרכי פתרון והחלטות אישיות. פעילויות אלה מופעלות בד"כ כשצריך להגיע להסכמות או לתובנות שתהיינה נורמטיביות או מקובלות בתחום הידע והתוכן של הלמידה.

אני חושבת שלמידה מסועפת זו דורשת תהליכים משמעותיים המובילים ללמידה משמעותית מעמיקה ורחבה הדורשת סבלנות והתמדה. ולפני שמגיעים ללימוד מסוג זה בבתי הספר יש להכשיר את הקרקע אצל הלומד ולפתח אצלו יכולות חשיבה מתאימים שיכולים לצייד אותו בכלים קוגנטיביים אלה. ולכן רצוי להתחיל את הדרך עוד בשלבי ההתפתחות  הראשונים של החינוך בגן הילדים ולפתח כבר בגיל הצעיר חשיבה עצמאית, יצירתית ומשמעותית.

יום שלישי, 30 בנובמבר 2010

רשתות חברתיות- שטח פרטי פתוח ?

אחת הדילמות של החרדים לפרטיות שהיתה למרמס בעידן שבו הרשתות החברתיות הפופולריות מעודדות את כולנו לחשוף כמה שיותר מידע על עצמנו,  במובן שהרבה מהפרטיות שאיננה היא תוצאה של מסירת מידע באופן יזום מצד הגולשים.
אנחנו מספרים היכן אכלנו, לאן יצאנו, מה מצב-הרוח שלנו, מצבנו המשפחתי או על מקום העבודה שלנו. לעתים איננו מודעים לכך שאחרים שאישרנו כחברים בפייסבוק קוראים מידע שלא היינו רוצים שיקראו ויידעו, אך אנו לא חושבים על כך, אנו מרגישים חופשיים לספר ולתעד דברים שבעצם מאוד אישיים לנו, ואולי במחשבה שנייה לא היינו כותבים את כל מה שנכתב כלאחר יד.

נשאלת השאלה-  האם עצם קיומם של אתרים כמו פייסבוק הוא ההוכחה שאין לנו עוד צורך בפרטיות?

ד"ר מיכאל בירנהק, בספרו "מרחב פרטי: הזכות לפרטיות בין משפט לטכנולוגיה", טוען שמדובר במונח שעובר שינוי. "הפרטיות היתה מאז ומעולם מושג דינמי, שמשתנה כל הזמן לפי שינויים חברתיים, תרבותיים וטכנולוגיים - וכמובן משפטיים. הפרטיות לא מתה, אבל היא כן נתונה במתקפה חזיתית מכיוונים רבים, שמאיימים עליה בו-זמנית". דיעה נוספת שמצאתי על נושא זה ומאוד מעניינת בגישתה היא דעתו של ינקי מרגלית, לשעבר מנכ"ל ויזם אלדין והיום יזם חברתי,אשר טוען כי פרטיות היא מושג חדש יחסית. "המין האנושי חי רוב חייו בלי פרטיות", הוא אומר. "איזו פרטיות היתה לשבט הקדום? פרטיות הומצאה במאות השנים האחרונות, יחד עם תהליך העיור. כשעברנו לעיר הגדולה, ניצלנו את העיור כדי להתחבא. רצינו אנונימיות. זה דבר חדש שלדעתי ייעלם. לא תהיה לנו פרטיות לנצח". תגובה קצת מפתיעה, תודו שלא חשבתם בכיוון הזה, גם אני לא.

מה שכן מטריד את מרגלית הוא המידע שבידי התאגידים. "הם מנצלים את המידע וסוחרים בו, אבל גם מאבדים את זה, כי כל נתון שנאסף גם הולך לאיבוד. אין דבר כזה שמידע נאסף ולא דולף. מה שרואים היום עם אתר וויקיליקס, העוסק בהדלפה של מסמכים תוך עקיפה של צנזורה או של חוקי הפרטיות, מראה לנו שכשארגונים גדולים ומדינות אחראים על איסוף אינפורמציה, הם לא יודעים לעבוד. 'חוק הכבידה' גורם לכך שאינפורמציה שנאגרת גם יוצאת החוצה".

דברים אלה הזכירו לי את דברי ד"ר הסגל, אשר בשיעורו האחרון הסביר לנו שברגע שאנו פותחים חשבון בפייסבוק אנו חותמים במודע או שלא במודע (מי קורא את ה"אותיות הקטנות" ? ) במסמך סטנדרטי המאשר את מסירת כל הקבצים והתכנים שנשתמש בהם  לטובת פייסבוק , אשר יוכלו לסחור ולהשתמש בחומר זה כאוות נפשם - מאיתנו נשללת הבעלות על מסמכים ותמונות שאנו מעלים לחשבוננו בפייסבוק- במלים אחרות, כל החומר שאנו מעלים עובר לבעלותה של פייסבוק.

לפרשת וויקיליקס יש משמעות אדירה מבחינת היחסים שבין מדינות לאזרחיה, ובין מדינות לבין עצמן. אני מניחה שההרתעה החדשה המתמשכת של חשיפת תקשורת פנימית תגרום לבירוקרטים להיות יותר זהירים בהתבטאויות פנימיות ולא רק חיצוניות, ולמצב בו מדינות לוקחות אחריות על מוצא פיהם ומעשיהם של פקידיה. מדינות מוכרחות להפנים את השינוי – העולם הופך לשקיף יותר. פרשה זו ממחישה כי לאינטרנט יש יכולת ממשית להוביל בפועל לצמצום בהיקף הצנזורה המדינתית על סוגֵיה ולגידול בהיקף חופש הביטוי.

פרופ' גוסטבו מהמחלקה לאנתרופולוגיה וסוציולוגיה באוניברסיטת חיפה לא מאמין שהצורך בפרטיות עבר מהעולם. "הצורך בפרטיות הוא צורך חברתי אוניברסלי. מקורו ביסודות של התפקוד של חברה. חברה מתפקדת כשכל אחד מחבריה ממלא תפקידים מגוונים שחלקם אינם רלבנטיים לאחר. היותי אב ובעל אינו רלבנטי ליכולת המקצועית שלי; היותי בעל בעיה נפשית, שאיתה אני מתמודד בהצלחה, אינו רלבנטי לתפקידים הציבוריים שלי". אני מסכימה עם דבריו של פרופ' גוסטבו ומאמינה שהפרטיות היא מצרך חשוב ביותר התורם לשפיות האדם באותה המידה שסביבה תורמת להתפתחותו של האדם.

אני חושבת שהפרטיות משרתת צורך אנושי בסיסי . הדבר העיקרי שהשתנה הוא האיומים על הפרטיות והנסיונות לערער אותה. למעשה, לכל אחד ואחד מאתנו יש  גבול מסוים שממנו ואילך הוא לא מוכן שאחרים יהיו מעורבים בעניינים הפרטיים שלו. לדעתי, הפרטיות לא מתה, היא לובשת פנים אחרות לחלוטין, ותפקידנו לדעת לווסת השפעה זו של הרשתות החברתיות בכך שנהיה ערים ומודעים לחסרונות טכנולוגיה חדישה זו - web 2.0, ונשכיל להדריך את ילדינו- דור ההמשך- בהתאם וללמד אותם שגם ברשת אנו מגנים על פרטיותנו ולא נסחפים וכותבים את כל העולה בדעתנו.  אני מודה, זוהי משימה לא פשוטה בכלל !

ולסיום, סרטון מיו טיוב בנושא הגדרות פרטיות בחשבון הפייסבוק ואזהרות באשר לשימוש בחשבון זה- מומלץ מאוד!





















יום שני, 29 בנובמבר 2010

עצמי למידה

לראשונה נחשפתי למושג "עצם למידה"  בשעור של ד"ר אלון הסגל , נתבקשנו לבחור מושג/נושא  שקשור להתפתחות הטכנולוגיה הדיגיטאלית וליצור אותו כמושג ב- wiki. כמורה למדעי המחשב הכרתי את המושג עצם (תכנות מבוסס עצמים- בתכנות מונחה עצמים, תהליך פתרון בעיה  מתחיל בזיהוי המרכיבים המשתתפים בפתרון. למרכיבים אלו אנו קוראים עצמים ) אך לא עלה בדעתי שמושג זה יהיה שימושי ובר קיימא בעולם הלמידה.


מהם עצמי למידה? עצמי למידה הם יחידות לימוד דיגיטאליות קצרות ומובנות (קצרות: ביחס לגודל של שיעור; עד 20 דקות) המועברות ברשת, וניתן להשתמש בהם שימוש חוזר בהקשרים (קונטקסטים) שונים של למידה. עצמי למידה נבנים תוך דגש על אינטראקטיביות ושימוש באנימציות, סימולציות ומגוון דרכי הוראה המנצלות את המדיה הדיגיטאלית.
יחידות תוכן אלה ניתנות, בעקרון, להעברה על גבי פלטפורמות שונות. ניתן לבנות מהם רצפים. ניתן לקשר בין היחידות בדרכים שונות, בכדי לבנות מגוון קורסים ע"פ צרכי ההוראה והלמידה. בעקרון אוכל לתמצת במשפט אחד: עצם-למידה הוא מבנית-פעילות לימודית פשוטה [=לא מורכבת], מוצגת בטקסט דיגיטלי, העומדת בפני עצמה, עם מספר מטרות / פעולות מצומצם למשך למידה של חלקי שעור.


דוגמא למאגר של עצמי למידה בתחום המדעים -


ד"ר אברום רותם כותב על הפדגוגיה של עצמי הלמידה וסוקר 5 היבטים בעקרונות פדגוגיים של עצמי למידה:
א. הרכב       ב. חיבוריות     ג. רב-אופנים      ד. מענה ליכולות הלומד    ה. אסטרטגיית הוראה     ו. אטרקטיביות. ומקשר את דבריו לתאוריות חינוכיות בלמידה , הבולטים שבהם הם: D. Ausubel בתאורית ההכללה, ו-J. Bruner - קונסטרוקטביזם- תאוריית הבניית הידע, פיאז'ה ועוד


לשם מה עצמי למידה ? ומה מבדיל עצמי למידה מיחידות לימוד ?

לפי הבנתי , עצמי למידה הם יחידות ידע בסיסיות אשר מהן יוצרים יחידות לימוד בנושא מסוים. עצמי למידה מאפשרים לנו , המורים, לפצל את יחידת הלימוד בנושא מסויים לתתי נושאים ולנתק אותם מהקשר. וזאת לצורך הבניית ידע בנושאים בינתחומיים ובמציאת קשרים משמעותיים המשותפים לתחומי ידע שונים בעלי מכנה משותף. כמורים , חשוב שנרכוש גם כלים לבניית עצמי למידה דיגיטאלים ונכיר את הדרך לפיתוחם .באתרי בתי ספר שונים ניתן למצוא מטלות לימודיות שונות אך השאלה הנשאלת היא האם הם עונים ועומדים בסטנדרטים של עצמי למידה.

יום חמישי, 25 בנובמבר 2010

הפורום - האם תורם בלמידה?

במסגרת כתיבת הסמינריון בנושא פורום בלמידה , אני מוצאת את עצמי קוראת רבות בנושא זה. הנני מנהלת פורום לכתה י' (הקבצה- אינה כיתת אם) מדעי המחשב, מבחינתי הוא נועד לצורך מתן תמיכה עבור תלמידים והעברת הודעות שוטפות לקבוצת הלימוד.התמיכה בתלמידים באה לידי ביטוי בשאילת שאלות לקראת המבחן בהעברת קטעי קוד של תוכנית לשם בדיקה וסיוע במציאת הבעיה בפתרון, התלמיד מקבל משוב מתאים- רמז להמשך עבודה/ הערות המתייחסות לבעיה בפתרון או פתרון מלא+הערות.

במסגרת חיפושיי אחר חומר בנושא זה מצאתי את מאמרה של פרופ' מנוחה בירנבוים "פורום מקוון", וגליתי דרך המאמר את הפוטנציאל הרב  הגלום בפורום, הרבה יותר ממה ששערתי  עד כה. במאמר יש הצגה של פורמטים שונים לפורומים החל מפורום פתוח, שבו משתתף בוחר את הזמן ואת אופן ההשתתפות וכלה בפורום מובנה, שבו המנחה קובע את מסגרת העבודה ומגביל בנושאי הדיון ומחייב השתתפות פעילה של הלומדים בקורס.
סביבת למידה זו מאפשרת העמקה קוגנטיבית והכנה טובה לקראת שיעור, כל תגובה תורמת לדיון ולתכני הקורס. הפורום מאפשר טיפוח של קהילה לומדת המשלבת שיתוף ידע קבלת עזרה מעמיתים ושיתוף פעולה בין הלומדים. הלומד יכול לקרוא את ההודעות המתועדות בפורום ולהפעיל חשיבה ביקורתית-רפלקטיבית.

החסרון העיקרי בסביבה זו הוא עבור לומדים בעלי מיומנויות לשוניות נמוכות שיכולים לחוש קושי ונחיתות מאחר והכלי מאפשר תוכן טקסטואלי ואינו תומך בתקשורת ויזואלית ותקשורת שאינה מילולית, דבר שיכול לערער את בטחונם העצמי ולפגוע בתפקודם בפורום, לכן ברגע שאנו משתמשים בפורום יש לקחת בחשבון חסרון זה ולהתחשב באותם תלמידים מתקשים.

תרומת הפורום מבחינה קוגנטיבית: מפתח ספקנות, ביקורתיות, התייחסות מוסרית וטיפוח ערכים בסיסיים, מיומנויות למידה פעילה הכוללות בין היתר הכללות, ניתוח, המשגות, ייצוג תכנים ורעיונות בדרכים חדשות וכו'. בנוסף הפורום תורם מבחינה רגשית: מפתח בניית שיווי וערך עצמי, מאפשר תחושה של יכולת להבנות משמעות באופן עצמאי ,העלאת רעיונות תוך שיקול דעת ומחשבה והיכולת לקבל תוקף לכך ע"י פתרון בעיות תוך כדי כך הם חשים כי ה"קול" שלהם נחשב - מעניק להם תחושה של שותפים ללמידה.

בהמשך פרופ' בירנבוים נעזרת בעדויות לחשיבה ביקורתית בסמינרים מקוונים ומסיקה כי בסמינר פנים אל פנים קל יותר לבצע סיעור מוחין ולהעלות רעיונות אך הסמינר המקוון מעודד את הלומדים להפגין חשיבה בקורתית בשלבים מתקדמים, הערכת חלופות שונות לפתרון בעיות והכנת פעולות ליישום הפתרון.
פורום ככלי הערכה כמותית: ההודעות המתועדות מהוות בסיס לניתוח תכנים, מיון ההודעות לפי מדדים כמותיים- מספר פעמים שהלומד נכנס לפורום, אורך ההודעות שהשאיר.תיעוד ההודעות מאפשר מעקב אחר ביצועי התלמיד- תוכנה לניהול סביבה זו מאפשרת מעקב ובקרה אחר כניסות והשתתפות הלומד בפורום.
הפורום מהווה אמצעי לביצוע הערכה מעצבת-איכותית: מתן משוב בונה בין הגורמים המשתתפים בתהליך (המורה, שותפים ללמידה והלומד עצמו) על תפקודו וביצועיו בפורום. ניתן להעריך את השתתפות התלמיד בקבוצת הדיון בעזרת ניתוח תוכן של ההודעות שהשאיר עפ"י קריטריונים שנקבעו מראש.

גריסון (Garrison, 1993) טוען כי נדרשים שלושה מרכיבי למידה כדי שמידע יהפוך לידע. ניתוח תוכן של ההודעות שנכתבים בפורומים יכול להוות בסיס לפיתוח תבחינים המתארים כל מרכיב משלושת מרכיבי הלמידה:
א. שיתוף אחרים במידע.
ב. ניתוח ביקורתי של המידע .
ג. יישום המידע.

מתוך המאמר:
Garison, D. R. (1993). Quality and access in distance education: Theretical considerations. In D. Keegan (Ed.), Theoretical enderpinning of education at a distance. London: Routledge.


לפורום חלק רב ביצירת תהליכים רפלקטיביים. תהליכים אלה נובעים, לדעתי, מתוך צורך של המשתתפים, דרישה של המורה ומתוך קריאת מאמרים בעלי הקשר ותוכן לימודי שמובאים להרחבת הידע, וכן מההקשר החברתי והאינטראקציות בין הלומדים.
אני מניחה ששיטת לימוד זו, המבוססת על תקשורת וירטואלית שבה שמים דגש על למידה אינטראקטיבית המתבססת על השיטה הקונסטרוקטיביסטית, נערכת מתוך מטרה מכוונת לעודד חשיבה מטאקוגנטיבית אצל הלומדים ולבניית שיח קבוצתי שיאפשר התפתחות מידע אישי לידע קבוצתי.

פוסט זה מבוסס על המאמר: "פורום מקוון" של פרופ' מנוחה בירנבוים (2003).

יום שישי, 19 בנובמבר 2010

האומץ להיות קונסטרוקטיביסטי !

עידן הידע המוביל אותנו אל המאה ה- 21 מאופיין בדינאמיקה רבה, פלורליזם, השתנות והתחדשות מתמדת, לכן אין הידע נתפס עוד כסופי ומוחלט. הידע הקיים היום בתחומים רבים עשוי להשתנות במהרה כך שנושאים הנלמדים היום עשויים להיות פחות רלוונטיים בעתיד. השינויים הדרמטיים המתחוללים בעולם בנושא זמינות המידע, ותדירות הכפלת הידע דורשים מיומנויות חדשות. לאור שינויים אלה עולה הצורך להכשיר בוגר אחר היוצא משערי בית הספר, לומד בעל מיומנויות ויכולת תפקוד מקצועי בעולם טכנולוגי מתוחכם שכמות הידע בו משתנה במהירות. אדם בעל כשרים ומיומנויות לטפל, להתמודד ולהשתמש במידע נגיש ורב.

לקראת סוף לימודי תואר שני אוכל לומר כי מטרת ההוראה היום אינה העברת ידע ושינון כי אם פיתוח היכולת ללמוד באופן עצמאי, לחשוב ולשקול סביב בעיות אותנטיות המחייבות שימוש בידע קודם בשילוב עם ידע חדש על פי הגישה הקונסטרוקטיביסטית. התיאוריה הקונסטרוקטיביסטית בתחום הלמידה מזמנת מיומנות על תחומית והיא כוללת את כל מכלול העשייה, כל אדם מבנה את הידע האישי שלו על ידי הפיכת מידע לידע דרך התנסות אישית.
פיאז'ה  טוען כי ידע אינו מוצר שניתן להעביר אותו "מראש לראש" זהו תהליך ארוך של רכישה שבו הלומד בונה לעצמו את מטעני הידע האישיים שלו כתוצאה מכך המוח נבנה ומסתעף יום יום. פיאז'ה מכנה תהליך זה מבני ידע, מבנים מנטאליים, או מבנים קוגניטיביים, אלה מתהווים על סמך התנסויות אישיות של הלומד והתעסקותו עם גופי ידע.

איך נוכל לדעת כי אכן נוצרה הבנה? סלומון ופרקינס טוענים כי סימני ההיכר של הבנה הם היכולת לחשוב באמצעות מה שיודעים ומה שכבר נלמד ולחשוב באמצעותם על דברים נוספים וחדשים. ההבנה באה לידי ביטוי ביכולות של הלומד לבקר להכליל ליישם ולמצוא קשרים ולהשתמש בידע במצבים חדשים- כל אלה הן פעולות המזמנות הפעלה ושימוש בידע. (תאוריית ההעברה - Transfer) על פי תיאוריה זו הלמידה היא תהליך עצמאי שנעשה רק על ידי הלומד בתהליכים אישיים פנימיים ומנטאליים ומרגע שהידע נבנה הוא הופך להיות נכס אישי של הלומד.

לאור זאת מתחייב שינוי בהדגשים ובמטרות ההוראה, שימת הדגש המרכזי בתהליך ההוראה מן הראוי הוא שיהיה לא עוד בשינון החומר, כי אם בחקירה ובשימוש משמעותי בידע. על כן אחת ממטרות העל של מערכת החינוך כיום היא להכשיר לומד עצמאי, חושב ובעל מכוונות עצמית ללמידה. לומד היודע לעשות שימוש נכון במידע ולהפכו לידע. הכשרת לומד בעל מכוונות עצמית דורש שינוי מהותי בתפיסת ההוראה ותפקיד המורה בתהליך הלמידה.

במרכזה של הגישה הקונסטרוקטיבסטית עומד התלמיד, אשר יש לאפשר לו קצב למידה והתפתחות, המותאמים לו עצמו, להציב בפניו מטרות לימודיות, חברתיות ואישיות, ההולמות את יכולתו, נטיותיו ודרכי למידתו. בתהליך זה המורה הופך למנחה המלווה את תהליכי הלמידה של תלמידיו, על ידי יצירת הזדמנויות ופעילויות המותאמות לרמת המוכנות של התלמיד.

תפקיד המורה במערך זה הוא לפתח סביבות למידה המזמנות פיתוח מיומנויות קוגניטיביות הכוללות: חשיבה ביקורתית, חשיבה לוגית, שאילת שאלות, שימוש יעיל במידע על ידי ניתוח נתונים, והסקת מסקנות. כמו כן יפתח הלומד מיומנויות של הערכת תהליך הלמידה, התוצר ורפלקסיה עצמית. בתחום החברתי מתפתחות מיומנויות של ניהול שיחה ודיון, שכנוע והליכי קבלת החלטות, עבודת צוות וחלוקת תפקידים. בתחום האישי מפתח התלמיד כשירויות של התמדה, הנעה פנימית, נקיטת יוזמה, סקרנות אישית, לקיחת אחריות ועצמאות. מערך למידה המושתת על יישום התיאוריה הקונסטרוקטיביסטית מחייב: מתן חופש לתלמיד בבחירת הנושא בו הוא מתעניין- נושא הנגזר מנושא מרכזי וכמו כן חופש ויצירתיות בארגון החומר ובבחירת אסטרטגיות ותהליכי למידה.

הוראה/למידה בדרך זו תבטיח את קידומו של התלמיד כיחיד וכחבר בקבוצה ויתרום לפתוח התלמיד כלומד עצמאי. כדי להשיג התאמה בין התלמיד לבין הסביבה הלימודית מציעה תיאורה זו להפעיל הוראה ולמידה דיפרנציאלית, המושתת על עקרונות הלמידה הקונסטרוקטיביסטית שיש בהן סביבה טכנולוגית, עשירה ומגוונת.
השינוי בתפיסת מושג הלמידה וההבחנה בין מידע לידע יוצרת שינוי בתפקיד המורה ובית הספר. בהתאם לכך בית הספר יהפוך מספק ידע למקום המארגן הזדמנויות להתמודד עם ידע, סביבה תרבותית המיועדת לקדם את התלמידים והמורים-בית הספר יהפוך למקום בו מעובד המידע ומופץ.



קבלתי השראה לכתיבת פוסט זה מתוך המאמר - "האומץ להיות קונסטרוקטיביסטי" של מרטין ג' ברוקס וז'קלין גרנון ברוקס http://www.cet.ac.il/libraries/teachers-librarians/ometz.asp  ומתוך קורסים נוספים שלמדתי במסגרת לימודי התואר : פסיכולוגיה התפתחותית של הילד - ד"ר מסאלחה שאפיק ובקורס אסטרטגיות מתקדמות להוראה ולמידה - ד"ר נוצר נטע.

יום רביעי, 17 בנובמבר 2010

הטכנולוגיה והשלכותיה על החינוך

תחום הטכנולוגיה המתקדמת הוא תחום חדשני. במשך השנים אנשים המציאו דברים מדהימים וחדשניים כמו למשל פלאפונים ומחשבים. בכל שנה ושנה החידושים של הטכנולוגיה מתפתחים ומתחדשים.  


הסוגיות המעסיקות את חוקרי הטכנולוגיה ויחסי הגומלין שבינה לבין החברה, הן כלליות ביותר. הן אינן מתמקדות בטכנולוגיות המידע דווקא. אולם, כאשר אנשי חינוך משתמשים במונח "טכנולוגיה", הם מתכוונים, בדרך כלל, רק לטכנולוגיות הרלבנטיות לחינוך, ואלו הן, כמובן, טכנולוגיות המידע.


השאלה המרכזית הנדונה בהרחבה בתחום הפילוסופיה של הטכנולוגיה, היא השאלה עד כמה דטרמיניסטית ההשפעה של הטכנולוגיה על החברה ועל התרבות שלנו. כאשר שאלה זו נשאלת בניסוח זה, רבים סוברים שאומנם כן, אין אנו מסוגלים שלא להיות מושפעים מן הטכנולוגיה. אולם, אם נשנה את ניסוח השאלה ונשאל, "האם הטכנולוגיה היא כוח עליון?" נהיה זהירים יותר בתשובותינו. אולם, מסתבר, שאחרי דיון בשאלות נוספות, התשובה לשאלה זו איננה פשוטה כל כך, בייחוד אם שואלים אותה גם בהקשר של סביבות הלמידה "עתירות הטכנולוגיה", או בהקשר המודרני יותר של המפגש שבין טכנולוגיות המידע והחינוך, כלומר, בשימוש במדיום הנקרא אינטרנט.


דורון יוסף חסידים במאמרו מציג את הביקורת של מרטין היידגר ממנה עולה קריאה לחינוך להישמר מפני האגרסיביות של הטכנולוגיה ובעקבות זאת השינוי החל בנו, וליטול את המושכות לשם הבנתה היא והבנתנו אנו כבני אדם. בהמשך מוסיף את גרסתו של פרופ' דוד חן ומיודוסר אשר טוענים כי הטכנולוגיה היא אמצעי. שכן הם מדברים על שימוש נבון בטכנולוגיה ועל יצירה בעזרת הטכנולוגיה. סלומון אינו חורג באופן מהותי מההוגים הקודמים וטוען שבעבר שימשו טכנולוגיות ראשית הרחבה של הכוח הפיזי של האדם, של יכולת הזכרון שלו ושל כישורי התקשורת שלו ואילו הטכנולוגיות של היום מציעות קודם כל הרחבה מרשימה ביותר של היכולות האינטלקטואליות של האדם- כלומר הטכנולוגיה היא האמצעי.


דורון טוען שתפיסה משותפת זו את הטכנולוגיה אינה מפתיעה ותואמת לתפיסה והתנהלות יום יומית לנוכח החזות הגלויה של המושג- אותם כלים ואמצעים המאפשרים לנו את החיים המפותחים אותם אנו מכירים. לעומת זאת הציג את תפיסתו הקיצונית של ההוגה ניל פוסטמן. עבורו טכנולוגיה אינם מכשירים אלא מערכת אמונות המרכיבות עולם מחשבתי. בין אמונות אלה האמונה שהמטרה העיקרית של חשיבה אנושית היא יעילות, שחישוב טכנולוגי הוא בעל עדיפות על שיפוט אנושי, שמה שאינו מדיד לא קיים ושענייניהם של אזרחים מטופלים בצורה טובה ביותר ע"י מומחים טכנולוגיים.
פוסטמן, לדעתי, חריף מאוד בביקורתו עד כדי כך שמשווה את הקנאות הדתית באירן לאללה ליחסה של אמריקה לטכנולוגיה. וממשיך לטעון כי הטכנולוגיה היא דת חדשה ובני אדם מרגישים שהם מחוייבים לציית לרצונה. הוא מתנגד לתפיסה לפיה חדשנות טכנולוגית היא מושג נרדף לקדמה אנושית. מתוך ביקורת זו, פוסטמן מסיק כי עלינו לבחון תחילה את מטרת החינוך לפני שניתן מקום לטכנולוגיה. הטכנולוגיה החדשה יוצרת הסחה וחוסר רלבנטיות מטכנולוגיה קיימת, ומתריע מכך שלכל טכנולוגיה ישנן השלכות שליליות ומחירים שיש לשלם. ומוסיף כי שילוב המחשבים בחיי היום יום מביא לאמונה כי בעיות חשובות נפתרות ע"י מחשבים, כשלמעשה בעיות רציניות ומשמעותיות אינן טכניות ואינן נוגעות לזמינות של מידע.


לסיכום, כותב המאמר מציג את טענתו של מרקוזה שגורס כי על החינוך להוביל את ההתייחסות לטכנולוגיה ולא לעקוב ולהשתרך אחריו. ולתפיסה זו אני מצטרפת ומדגישה את הצורך להביא ולהשאיר את הטכנולוגיה כאמצעי התומך במטרות החינוך וביעדיה, עלינו להשאיר את הטכנולוגיה כמסייעת ללמידה ולא כמטרה בפני עצמה. כפי שסלומון טען, אסור שנגיע למצב שבו יכשכש זנב הטכנולוגיה בגוף החינוך. התפיסה הפדגוגית צריכה להיות פתוחה לחידושים טכנולוגיים אך לא לתת להם להוביל אותה באף. פדגוגיה המתעלמת ממה שהטכנולוגיה מציעה לה היא פדגוגיה אנכרוניסטית הפוגעת בעצמה כיוון שהיא מעקרת את מה שעשוי לאפשר את מימושה. מצד שני, טכנולוגיה שניתנת לה הפריווילגיה להכתיב את הפדגוגיה הופכת אותה למערכת של פעילויות של למידת-סרק המקשטות את המיחשוב כדי להצדיק את קיומו.
(סלומון ג., 2000- "מי מכשכש במי?") 

בכתיבת פוסט זה נעזרתי במאמר המרתק של דורון יוסף חסידים שנקרא "בקורת פילוסופית על טכנולוגיה וחינוך" -


http://c3.ort.org.il/Apps/Public/getfile.aspx?inline=yes&f=files/ba3c28fc-8c3e-46d9-b4f3-effda4c7e27b/f298dbf7-382a-4a0a-a74c-b6b5e19148ea/c36cba66-e66e-4d16-865c-3dff3ec8f691/e1a77d60-04ac-446b-b0c8-44991a69650d.pdf











יום ראשון, 7 בנובמבר 2010

מה סגנון הלמידה שלך?

מתוך עיון במאמרים המופיעים בסילבוס של אחד הקורסים השונים במסגרת לימודי תואר שני במכללה ,  נתקלתי בנושא די מרתק וחשוב  בתחום הלמידה, שנקרא סגנונות למידה.


סגנון למידה הוא הדרך בה אדם מעדיף להתמודד עם מידע חדש. לכל אחד מאיתנו דרך ייחודית לקלוט ולעבד מידע – או ללמוד. יחד עם זאת יש דפוסים משותפים, העדפות וגישות משותפות. הכרת סגנון הלמידה האישי יכולה לסייע בהבנת העובדה שקיימת שונות בין לומדים ושתתכן התייחסות שונה (משלך) למצב נתון.


ליציגר ואוסיף חילקו את התהליכים לכמה קבוצות:
1. קוגניטיבי - איך משיג את הידע.
2. תפישתי - כיצד מעובד הידע. יש כאלו שתמיד ינסו לחפש את הקשר בין אירועים, ואצל אחרים כל אירוע יפעיל סדרה של רעיונות חדשים.
3. ריגושי - ההנעה, תהליכי קבלת החלטות, ערכים ורגשות משפיעים גם הם על תהליכי למידה.


מספר חוקרים ניסו להרחיב את הנושא. קולב הוא אחד הבולטים ביניהם. התיאוריה של קולב על סגנונות למידה מתייחסת לשני מימדים של העדפות תלמידים :


א. דרכי קלט של מידע -נסיון קונקרטי או תפישה אבסטרקטית.
ב. דרכי הפנמה של מידע - פעילה או רפלקטיבית.


2 מימדים אלו מאפשרים להגדיר 4 סוגים של לומדים :
* קונקרטי-רפלקטיבי. שאלה אופיינית היא "למה?" . מגיבים טוב כאשר מסבירים להם איך החומר הנלמד מתקשר לנסיונם, לתחומי העניין ולעתידם. המדריך משמש כגורם מוטיבציה.
* אבסטרקטי-רפלקטיבי: שאלה אופיינית היא "מה?". מגיבים טוב למידע המוצג בצורה מאורגנת ולוגית, וכאשר מקבלים זמן לביצוע רפלקציה. המדריך הוא המומחה.
* אבסטרקטי-אקטיבי : השאלה האופיינית היא "איך?". מגיבים טוב להזדמנויות לעבודה על מטלות מוגדרות, ועל מהלכי ניסוי וטעיה המאפשרים להיכשל בלא נזק. המדריך צריך להיות מאמן, לתת הנחיות ומשוב.
* קונקרטי-אקטיבי : שאלה אופיינית היא "מה אם?". מעדיפים ליישם חומר נלמד בקורסים בכדי לפתור בעיות מהחיים. המדריך צריך לעמוד בצד, ולאפשר לתלמידים לגלות דברים בעצמם.


מתוך איך אנו לומדים:        http://wremote.macam98.ac.il/rel/learning.html


התיאוריות של סגנונות למידה רבות הן ומגוונות אך מספר דברים משותפים להן:


· הן מציגות פרופיל של סגנונות.
· הן מציגות אמות מידה (קריטריונים) או שאלונים שבעזרתם ניתן לדרג את הסגנונות לפי מידת העדפתם אצל הלומד.
· קשורות באופן ישיר או עקיף לתאוריית האינטליגנציות המרובות של גארדנר.


הנה דוגמה לאתר אינטרנט, http://www.learning-styles-online.com/inventory, שמסווג סגנונות למידה באופן שקול למדיי לשבע האינטליגנציות של גארדנר.
ברשת ניתן לענות על מספר שאלות (באנגלית) ולפענח מה סגנון הלמידה המועדף עליכם:



http://www.engr.ncsu.edu/learningstyles/ilsweb.html


http://www.usd.edu/trio/tut/ts/stylest.html


מהם סוגי הלומדים?


1. לומד חזותי - מבין וקולט מידע בעיקר כאשר הוא רואה אותו לנגד עיניו.
2. לומד שמיעתי - לומד מבין וקולט חומר בעיקר ששומע אותו.
3. לומד מוטורי (תנועתי) - לא מספיק שרואה או שומע הוא זקוק גם לחוש את החומר בידיו.




לצערי, רוב מוסדות הלמידה בארץ מותאמים לתלמידים שמיעתיים שמהוים רק 30% מהילדים.  מה שבאמת קורה בשטח הוא שיש מספר מצומצם של מורים שאכן משקיעים באמצעים חזותיים בשיעורים, אבל מורים שמשתמשים באמצעי המחשה מוטוריים הם מעטים וכמעט שאינם בנמצא. מה שמוציא את הילד הלומד באפיק מוטורי מכלל הזדמנות ללמידה במסגרת בית הספר ו"מפיל" את עול הלימודים הרב על כתפי ההורים. כמחנכים עלינו להכיר את סגנונות הלמידה  ולהיות מודעים לכך שלתלמידים שלנו סגנונות למידה שונים. עלינו ללמוד לזהות את השונות בסגנונות הלמידה ולדאוג לתת מענה מרובה סגנונות ולהעשיר את הלומדים במגוון סגנונות שיוכלו לתת תירגול מצד אחד והתאמה מצד שני לכל לומד ולסגנונו.











יום שלישי, 26 באוקטובר 2010

השפעת רשתות חברתיות על חיינו

רשתות חברתיות בין כותלי ביה"ס

בעיתון חדשות החינוך "שיעור חופשי" ספטמבר 2010- גליון  92-  ישנה כתבה שכותרתה - "תלמידים, לסגור מחברות  ולפתוח פייסבוק". בכתבה זו מציין פרופ' רפאלי שיזף כי האבולוציה הפכה אותנו למערכות לומדות, אך בתוך כך הפכה אותנו למערכות הלומדות ראשית כל מסביבתנו החברתית. הוא טוען כי את הצורך בחברתיות אפשר לרתום גם לצורכי חינוך ולמידה.


איך זה נעשה בפועל?
 
 המחקר בתחום עדיין לא מבוסס, ובכל זאת מומחים מסבירים כי דרך האינטראקציה החברתית המתקיימת ברשת, ילדים לומדים להגיב מהר, להסיק מסקנות ולפעול בעת ובעונה אחת בכמה זירות (מולטיטסקינג).יכולות אלו הן קריטיות לחייהם כבוגרים בעולם העבודה בו יידרשו לשתף פעולה עם גורמים רבים, להסיק מסקנות ולהחליט החלטות במהירות וביעילות. רפאלי מסביר שעל מנת שכל זה יקרה, חשוב שהילד יקיים ברשת פעילות עצמאית, ויבסס לעצמו זהות אישית. האתגר הגדול , לפי רפאלי, וגם אם לא ברור עדיין איזה שימוש ניתן לעשות ברשתות החברתיות בבית הספר, אין זה אומר שנכון להתעלם מהתופעה או להשאיר אותה מחוץ לכותלי הכיתה. הוא מדגיש, כי אי אפשר יהיה לעמוד בפני העוצמה של הרשתות החברתיות, ובית ספר חייב להתחבר לרשת החברתית גם אם התקציב ייגרע מזה של הספריות. בעולם חדש זה מערכת החינוך צריכה לשאול את עצמה האם היא קוראת "אחרי" או "חכו לי, חכו לי". הרשתות החברתיות הן בדיוק המקום לבדוק את זה.
 
רשתות חברתיות נכנסו גם לחיינו...


 אני חולקת על דבריו של פרופ' שיזף בטענה כי רשתות חברתיות  אינן יכולות לתרום מיומנויות וכישורי חיים מיוחדים , ואף יותר , אני רואה טכנולוגיה זו כמטרד עבורי שיכול להוות סכנה עבור בנותיי. בתי הגדולה בת 10ובתי הקטנה  רק בת 6 עלתה לכיתה א'- עדיין לא יודעת קרוא וכתוב - גם היא דורשת בתוקף כמו אחותה חשבון בפייסבוק. מה עושים ? כיצד מגיבים לבקשה מסוג זה ? עבורי ההתלבטות היתה קשה.

הרשתות החברתיות הן ייצור כלאיים מיוחד אשר המציאה רשת האינטרנט. מצד אחד מדובר בחוג חברים קרוב, של אנשים שאדם מכיר, ועמם הוא רוצה לשמור על קשר. אותם חברים זכאים אם כן, להיכנס לחייו, לצפות בתמונותיו ותמונות משפחתו, לשמוע על הצלחותיו וכישלונותיו, על הטיולים והחופשות שהיה בהם, על השמחות המשפחתיות לידות, חתונות וכיו"ב, ולשמוע (יותר נכון לקרוא) התלבטויות שלו. אלא שהרשת החברתית כבר מזמן התרחבה מעבר לאותם אנשים קרובים אשר היו זכאים להיכנס לביתו של אדם ולשמוע את סודותיו הכי כמוסים. אל הרשת החברתית שלו נוספו חברים רבים אשר ההיכרות שלו עמם היא שטחית ביותר ולעיתים קרובות גם אנשים אשר מעולם לא פגש.
פועל יוצא מכך הוא שהגדרת הפרטיות שלנו כבני אדם חברתיים, משתנה, ואלה שמודעים לנעשה בפייסבוק, בעיקר הצעירים, כבר יודעים איזה מידע ראוי לשורת סטטוס ואיזה מידע יש לדסקס בתכתובת פנימית. עם זאת הגבולות מטושטשים.

פן נוסף של שימוש במידע האישי שלנו על גבי הרשת החברתית, עושים מוסדות שונים אשר "עוקבים" אחרינו – המרכאות כאן בשל קלות המעקב – על מנת לגלות מידע אודותינו. כך למשל עשה צה"ל שימוש בפייסבוק כדי לגלות האם הצהרותיהן של בנות אשר בקשו להשתחרר משירות בשל היותן דתיות, הן הצהרות אמת. להבדיל, רשת הפייסבוק היא "מקום טוב" להורים ל"עקוב" אחר ילדיהם, בין אם באמצעות חברות עמם ומעקב אחרי המידע אותו הם מפרסמים, ובין אם באמצעות התחזות לאדם אחר על מנת להתחבר אליהם בצורה עקיפה. ברור כי למטרה זו יש צדדים חיוביים ושליליים, ותמיד צריך לזכור את הגבולות של המידע המתקבל ואופן השגתו.

כמו כל פלטפורמה אינטרנטית אנו צריכים ללמוד לעשות את השימוש בה בחיינו, תוך שאנו מתאימים את עצמנו לשוני של אותה הפלטפורמה ממה שהכרנו עד היום. כמו שהמשוחחים הראשונים בטלפון היו צריכים להתרגל לעובדה שאין האדם שמולם רואה אותם אך הם יכולים לשוחח, כך אנו היום צריכים להתרגל שחוג חברינו ברשת, שונה בתכלית ממסיבה או מפיקניק בשבת. הדרך הטובה ביותר להסתגל, היא להכיר את הרשת החברתית, מה יש לה להציע וכן, ממה צריך להיזהר.
וכמובן, להדריך את ילדינו באשר לסכנות וכללי זהירות שיש לנקוט במרחב הרשת החברתית.  וכך נהגתי בבנותיי- נעתרתי לבקשתן אך לפני שפתחו חשבון בפייסבוק , הן עברו אצלי סדרת חינוך כיצד לנהוג ברשת בכלל וברשת החברתית בפרט .                                                                      













יום שישי, 10 בספטמבר 2010

כיצד נשלב את הבלוג בלמידה?

לפני מספר ימים החלה שנת הלימודים החדשה ובמקביל מסתיים לו עוד סמסטר במסגרת לימודי התואר השני במכללה. בתי הגדולה עלתה לכיתה ה' וכשבדקתי אלו מקצועות היא לומדת השנה גליתי להפתעתי מקצועות חדשים, שבעבר לא נלמדו וחבל- המקצועות הם כיתות ה'-ו' לומדים נואם צעיר- טיפוח היכולת לעמוד אל מול קהל מאזינים ולנאום (דבר התורם מאוד לבטחון העצמי של הלומד) ובכתות ז'-ח' לומדים מקצוע הנקרא Deabate -דיון או ויכוח - שיטה רשמית ייצוגית של ויכוח אינטראקטיבי . הוויכוח הוא צורה רחבה יותר של טיעון ולימוד טכניקה של שכנוע.

אני חושבת, כי בוגר מערכת החינוך צריך להיות בעל יכולת חשיבה ביקורתית (שהיא כלי מחשבתי-מנטלי מרכזי המעצים ודרוש לאזרח בחברה מודרנית –דמוקרטית הן כאדם לומד והן כאזרח, צרכן, איש מקצוע ועוד) וכן לאמץ את החשיבה היצירתית כדרך חיים המתאפיינת ברצון לבדוק ולהתבטא. בנוסף , הקנייה של אסטרטגיות למידה קוגניטיביות ומטה קוגניטיביות תסייע לתלמיד להכיר את עצמו כלומד, לפתח כישורי תכנון ובקרה ותוביל לשיפור ביטחונו העצמי ותחושת המסוגלות והיכולת.

 הבלוג יכול לשמש כלי מצויין , אשר יאפשר לתלמיד יכולות ביטוי אישיות וחשיבה בקורתית על כל נושא שנלמד במסגרת לימודי החינוך או מקצוע עיוני אחר .

הפעולות החשובות המתבצעות בתכנון ובניהול בלוג ע"י הלומד הן:

* קריאה וצפיה בחומרים מגוונים בהתבסס על מקורות מידע ובשילוב מירב החושים.

* כתיבת סיכום של טקסטים ו/או התייחסות לסיכום שנכתב בידי עמיתים/ מגיבים לבלוג.

* שאילת שאלות בהקשר לנושא ומענה עליהן מנקודת מבטו של הכותב.

* אחזור מידע באינטרנט, פילוחו, הערכתו והמלצה עליו.

* כתיבת רפלקציה אודות נושא לימודי או תהליך הלמידה שעברו הלומדים.

* ניתוח אירועים ודילמות העולים מתוך חומרי הלמידה, וקישורם לנושאי הלימוד.

* פתרון בעיות בהתבסס על חומרי הלימוד.

* הכנת פורטפוליו המשקף את תהליך הלמידה.

נשאלת השאלה האם זה בכלל קיים ב"שטח", אם כן , כיצד ? לצורך חיזוק עמדתי זו , חיפשתי מקורות מידע בתחום ומצאתי מספר עדויות מה"שטח":

מתוך מאמר מעניין של ניבה פרי, אשר מדווחת על המחקר המתמשך שלה בבית ספר תיכון עירוני ה' להפעלת תלמידים באמצעות בלוגים חינוכיים. במאמרה הכותבת טוענת , כי שילוב הטכנולוגיה בתחום החינוך גרמה לתהליכים של למידה אפקטיבית בהבניית ידע בחשיבה ביקורתית ואפשרה תהליך של רפלקציה בקרב הלומדים. הבלוג החינוכי נוצר מהצורך להשתמש בטכנולוגיה הבלוגית לצרכי למידה. תחילה, ככלי לביטוי אישי וכיום משתמשים בו במרחב האישי ובמרחב השיתופי. הבלוג החינוכי מהווה הזמנה לרב שיח באינטראקציה בין הבלוגר לקהל הקוראים (תלמידים ומורה). שיח זה הוא לב ליבו של תהליך הלמידה המתועד בבלוג בכל שלב. מודל הלמידה בעזרת הבלוג החינוכי כלל יצירת טבעת בלוגים כיתתית מקושרת לבלוג המורה (רשימת הבלוגים של התלמידים כקישורים קבועים בכל בלוג), ממשק ידידותי לתלמידים, סרגל כלים פשוט ומותאם ללמידה, יכולת העלאת תכנים פשוטה וזמינה, שימוש ביישומי מדיה מתקדמים כולל יישומי ווב 2, ממשק ניהול פשוט למורה. מטלות הלמידה תועדו בבלוג האישי כמחברת מקוונת בלמידה מהבית בהנחיית המורה. מאפייניה הייחודיים של למידה זו במגוון תחומי דעת מושתתים על תרבות הקריאה/כתיבה ברשת תוך יצירת שינוי משמעותי להרחבת הלמידה מעבר לכותלי הכיתה בעזרת שיח מקוון בבלוג. קידום תרבות למידה עצמאית והעצמת מעמד התלמידים במרכז היו המטרות העיקריות בשילוב הבלוג החינוכי ככלי טכנולוגי מקוון. ממשובי התלמידים ניכר כי הלמידה בעזרת הבלוג החינוכי תרמה והניעה את הלומדים באמצעות שיח חברתי – לימודי בהנחיית המורה ובהשתתפות פעילה דינאמית של התלמידים. חשיבותו של מודל למידה זה מאופיין באיזון שבין למידה עצמאית מצד אחד, ויעילות הלמידה באינטראקציה בתוך קבוצת הלומדים מצד שני. בנוסף, הבלוג הכיתתי בבית הספר מנוהל ע"י נאמני מחשב המתעדים בו את אירועי הכיתה ועדכון שיעורי הבית.

מתוך: http://portal.macam.ac.il/ArticlePage.aspx?id=2292

מאז ומתמיד נבחן המחנך הטוב בזכות האינטראקציה והקשר שלו עם הכיתה . היכולת להעביר לכיתה מסרים ערכיים וחינוכיים לאורך זמן קבעה במידה רבה את דמותו של המורה בעיני תלמידיו. בעבר האמצעים לכך היו בעיקר מילוליים ובעיקר במסגרת הכיתה , אך כיום עומדים לרשותו של המורה אמצעים דיגיטאליים יעילים יותר כמו בלוג היכול להיות אמצעי קשר והעברת מסרים לתלמידי הכיתה מעבר לשעות הלימוד. אחד המחנכים הראויים לציון אשר ניצל את הבלוג לטיפוח ההוויה של הכיתה כקבוצה לומדת הוא איציק הופמן, מחנך י"א 2, בית החינוך המשותף חוף השרון.

להבדיל מבלוגים אחרים, הבלוג הזה נועד ללוות כיתה מיום היווסדה (תחילת כיתה י') ועד סיום י"ב. איציק הופמן , כמחנך הכיתה, כותב פוסטים המתעדים את חוויות הכיתה, מגיב לדברים שקורים בכיתה ובלמידה , מרחיב על דברים שעליהם דיברו בכיתה (הוא מלמד אותם היסטוריה) וכותב, לעתים גם על עצמו. בבלוג יש יותר משישים פוסטים, מאז היום בו נפגש לראשונה עם תלמידי בכיתה י' ועד היום, כאשר הם באמצע כיתה י"א. התלמידים קוראים את הבלוג (חלקם באופן קבוע, חלקם פחות, אבל כולם מכירים ונכנסו).

יש כאן רעיון חדש שלא נוסה עדיין ויוזמה חינוכית ראויה לציון של מחנך בביה"ס תיכון. בנוסף לכך, בלוג כיתתי שמנוהל ע"י מחנך יכול לתרום מאוד לגיבוש הכיתה ולחיזוק הקשר בין התלמידים למחנך הכיתה. המלצה חמה לכל מחנך (-:

כתובת הבלוג:

http://blog.tapuz.co.il/yud2

יום שישי, 27 באוגוסט 2010

טיבן של אינטראקציות ברשת

במסגרת לימודים בקורס "עקרונות בפיתוח סביבות למידה מתוקשבות" עם גלית בן צדוק נתבקשנו לתאר את תהליך פיתוח אינטראקציה לימודית ובהתאם כתיבת מסמך אפיון לאותה אינטראקציה.(עבודה זו בוצעה בזוגות) לאור זאת, הרגשנו צורך לצאת לשטח ולבדוק את האינטראקציות והמשחקים הלימודיים הקיימים ברשת, השאלה אשר לוותה אותנו היתה האם כל האינטראקציות שנמצאות ברשת אכן טובות ?  ידידותיות למשתמש? האם אותן אינטראקציות משיגות את המטרה ?

לאחר בדיקה  ברשת האינטרנט הבחנו כי, רוב האינטראקציות ברשת אינן ראויות לשילוב בלמידה בקרב תלמידים, ואינן עונות על הצרכים הבסיסיים בפיתוח של ממשק, לפי הקריטריונים שנלמדו בכיתה.

לאחר שעות רבות של השקעה בהכנה ופיתוח של אינטראקציה,  הצלחנו להכיר את מורכבות פיתוח סביבת למידה מתוקשבת והגענו למסקנה, כי פיתוח של משחק מתוקשב הוא אתגר מחשבתי ומנטאלי הנבנה בשלבים ובצעדים קטנים ומכיל בתוכו נגיעה של מספר בעלי מקצוע, אשר בעזרת עבודת צוות משותפת יוצרים אינטראקציה, שיכולה לתרום רבות בתהליך הלימודי.


אני ושותפתי לעבודה ניסינו להיות יצירתיות וליצור דבר חדש, נתקלנו בשלבי העבודה בקשיים ובעיות, אשר במהלכה נאלצנו לבחור בין ביצוע מחדש של השלב או ביצוע שינוי אחר על מנת להתאים את האינטראקציה למטרתה תוך הפעלת גמישות מחשבתית רבה ובחירה בדרך הנכונה להמשך לשלב הבא.

הבנו כי ההוראה לבצע את העבודה בזוגות אינה מקרית, הדיאלוג והשיתוף הינו הכרחי. סיעור המוחין הוא חשוב בכל שלב בפיתוח אינטראקציה מסוג זה. נראה שעוד זוג עיניים יכול לזהות פרטים קטנים ובעייתיים הדורשים שיפור, שינוי על מנת לעבור בהצלחה את כל שלבי הפיתוח.

צפו בסרטון הבא המציין את יעילותן ותרומתן של משימות אינטראקטיביות בתהליך הלמידה -






יום חמישי, 12 באוגוסט 2010

השפעת מגמות הגלובליזציה על תחומי החינוך

מהי הגלובליזציה וכיצד היא משפיעה על חיינו?           


 הגלובליזציה יכולה להיות בתחומים רבים: כלכלי, פוליטי, תרבותי, חברתי וחינוכי. הגלובליזציה מביאה לשבירת המסגרות הלאומיות ויצירת מסגרות על-לאומיות-זהו התהליך החשוב ביותר המתרחש בדור האחרון.
הגלובליזציה הכלכלית היא כוח שמאחד את כל המשקים הלאומים למשק אחד עולמי, חופשי ממעורבות ממשלתית, שאין בו מגבלות אדמיניסטרטיביות. המשק הגלובלי מתאפיין בכך שכל חמרי הייצור שלו זורמים באופן חופשי עפ"נ כדה"א – חמרי גלם, כוח עבודה, טכנולוגיות והון (אין מכסים, אין עובדים זרים, אין סודות מסחריים ואין מגבלה על קניית מטבע זר שערכו נקבע עפ"י היצע וביקוש – כמו בשוק החופשי).


מחקר מעניין בנושא "גלובליזציה וחינוך- מה יצטרכו התלמידים לדעת ולהיות מסוגלים לעשות בכפר הגלובאלי" מציב בפנינו נתונים ששונים ממה שהורגלנו עד כה. בניגוד לבתי ספר ומערכות החינוך בארה"ב, רוב האירגונים העסקיים כיום אינם ביורוקרטיים אלא מסתמכים על צוותי עבודה, קבלת החלטות במשותף ומידה גבוהה של נטילת סיכונים מתוך מאמץ להתחרות בשוק הגלובאלי. השוודים מבינים זאת ותוכניות הלימודים הארציות שלהם משקפות זאת.

בעוד שאמות המידה לתלמיד ברוב המדינות בארה"ב מונות באופן ספציפי את מה שהתלמידים חייבים לדעת, השוודים מבקשים מתלמידיהם להיות בוגרים שיתופיים ואחראים כדי שיוכלו לחיות בדמוקרטיה. תוכניות לימוד אלו דומות יותר להצהרות על ערכים תרבותיים ופחות למה שנחשב בארה"ב וגם אצלנו כתוכנית למודים.
באחת מנסיעותיו של כותב המאמר לשוודיה שאל את סגנית המנהל של בי"ס על השגי בנה בן ה- 7 התשובה היתה "הוא בסדר, אני חושבת. אם היו בעיות, המורה היתה אומרת לנו".כותב המאמר נדהם מהתגובה כאשר המשיכה להסביר כי בשוודיה הדאגה בשנים הראשונות בביה"ס היא בעיקר לכך שהילדים יסתדרו זה עם זה ולא כל כך משנה אם הילד מסוגל לקרוא ולכתוב ובסופו של דבר הוא ימצא עצמו בכלא.

הכותב מדווח, כי בדק את תוצאות המחקר הבינלאומי השלישי של לימודי מתימטיקה ומדעים ונמצא כי השוודים מותירים את האמריקאים הרחק מאחור.

הכותב הוסיף, כי חקר את תופעת הגלובליזציה וגילה שבעוד שהתחרות בין ארגונים נהייתה עזה יותר, הרי שהתרבות בתוך הארגונים הללו תצטרך להיות שיתופית יותר ויותר, לכן על הילדים להסתגל לסביבה זו. יתר על כן, חשיבות החברות הרב לאומיות גוברת, ולכן נדרשים עובדיהן לגלות הבנה רב תרבותית.

מתוך המאמר:

לדעתי, עלינו להיות ערניים יותר לנעשה בעולם וללמוד מנסיונם. לא להסתכל לגלובליזציה בעיניים ולא לחנך להיות אזרח העולם, היא טמינת הראש בחול. חלק גדול מאתנו הם כבר אזרחי העולם ומי שמשתמש באופן אינטנסיבי ברשתות החברתית גם לצרכים שמעבר למדינה, יודע זאת וחש זאת על בשרו הוירטואלי. יחד עם זאת, ללא הדגשת תכנים ייחודיים הן ברמה הלאומית והן ברמה המגזרית, ניסיון הגלובליזציה יהיה עקר. זאת, משום שכולנו שואבים את המוטיבציות שלנו ואת ניסיון החיים שלנו וגם את גאוותנו, גם מהרמה המקומית - אישית, מגזרית ולאומית. עלינו לדאוג שהדור החדש יהיה מסוגל לתפקד בעולם של תקשוב, ומעורבות מאסיבית בגלובוס המצטמק, אך אין זה אומר שאנו חייבים לקבל את כל הערכים (או חוסר בערכים) המתלווים לחברה הגלובאלית. הנכונות שלנו לקבל רב תרבותיות, אינו מחייב אותנו לוותר על זהותנו הלאומית-תרבותית, על הקשר שלנו לערכי צדק וסולידריות חברתיים.
ולסיום סרטון קצר בנושא:




יום שני, 9 באוגוסט 2010

"אנאלפבתיות דיגיטלית" והסכנות האורבות לה...

בקורס של ד"ר חגית מישר-טל התוודענו לנושא הפער הדיגיטלי, אשר התחזק בעקבות הבשלות של תשתית רשת האינטרנט אשר "דוחפת" ומזמנת לטכנולוגיות התקשוב הזדמנות לסייע במימוש הזכות לנגישות להשכלה בכל מקום בעולם.

 המונח "פער דיגיטלי" נטבע בעשור הקודם. הכוונה לפער בין מי שיש להם אמצעים, יכולת ונגישות לשימוש במחשב וגישה לאינטרנט - עם כל היתרונות שהדבר מעניק להם בתחומי ההשכלה, החברה, התרבות והתעסוקה - לבין מי שהדבר נמנע מהם. למעשה, הולך ומתהווה סוג חדש של "אנאלפבתיות דיגיטלית", עם כל ההשלכות האפשריות של העמקת השסעים בחברתנו.

ארבעה ממדים מובחנים של המונח פער דיגיטאלי:

1. פער דיגיטאלי של מודעות: מוגדר כאי הבנה או אי ידיעה של חלקים מהאוכלוסייה לכך שכללי המשחק של האקולוגיה העסקית השתנו באופן מהותי בשנים האחרונות מכלכלה מסורתית לכלכלת מידע ושטכנולוגיות מידע ומיומנויות מידע הן המפתח לקידום אישי-עסקי ולמימוש פוטנציאל בסביבות החברתיות החדשות.

2. פער דיגיטאלי של תשתיות: נוכחות וזמינות של תשתיות ותשתיות תוכן.

3. פער דיגיטאלי של מיומנויות: מיומנויות מידע גנריות בכלל ומיומנויות שימוש בטכנולוגיות ICT בפרט הכוללות הקניית יכולות מידע גנריות (ניתוח ועיבוד נתונים, סריקה ואבחנה מהירה בין עיקר לטפל, התמודדות עם עומסי מידע וניהול אישי וארגוני של נתונים, מידע וידע) ויכולות טכניות בשימוש בכלי מידע ותקשוב לשם ניווט, איסוף, עיבוד ואריזה של אינפורמציה. מודעות + תשתית מחייבת הקניית יכולות שימוש.

4. פער דיגיטאלי ביכולת של פרטים וארגונים להשתמש בטכנולוגיות מידע כאמצעי ייצור. טכנולוגיות ומיומנויות מידע ותקשורת הם אמצעי ולא מטרה. המטרה בסגירת פער דיגיטאלי היא לאפשר לאזרחים להגיע למימוש פוטנציאל אישי ועסקי-כלכלי ותוך כך לשפר את היתרון התחרותי של המדינה במארג הכלכלי-תרבותי הגלובאלי. לכן האינטגרציה של המודעות-התשתיות-והמיומנויות והשימוש בהם כאמצעי ייצור היא תנאי הכרחי להשגת המטרה. מימד זה של פערים דיגיטאליים הוא המופשט ביותר אך אולי המשמעותי ביותר ונוגע ליכולת של פרטים וארגונים ליישם ולתרגם באופן עסקי, מקצועי ואישי את המודעות, התשתיות והמיומנויות למטרותיהם.

משרד החינוך רואה חשיבות רבה בצמצום הפערים הדיגיטליים,הועדה הלאומית לטכנולוגיה חברת המידע והידע שמה דגש מיוחד על צמצום הפער הדיגיטלי במדינת ישראל. נקבע מדיניות נדרשת לקידום בפועל של מטרה זו.אך שינוי ממשי יכול להתרחש רק לאחר שינוי אישי של כל אלה הממונים על הטמעת המחשוב בישראל, כולל אותנו המורים.

מתוך "צמצום פערים בחינוך היסודי: טכנולוגיות המידע והפער הדיגיטלי " פרסום של משרד החינוך.
לפי דבריו של מארק ורשאוור, לא פלא אפוא ,שהדבר מטריד ומדאיג את הקהילה המדעית, את אנשי החינוך ואת קובעי המדיניות. הסכנות הגלומות בפער הדיגיטלי הביאו מדינאים, תעשיינים וארגונים בינלאומיים ליזום תכניות "לסגור את הפער" על ידי חלוקת מחשבים אישיים וחיבור לאינטרנט, בייחוד לילדים ולצעירים משכבות אוכלוסייה מעוטות יכולת, כמו בפרויקטים מערכתיים בישראל: מחשב לכל ילד, תפוח ולהבה. הגישה הזאת מוכרת בחוגים האקדמיים בכינוי "דטרמיניזם טכנולוגי". הרעיון הוא שעצם הנגישות למחשב ולאינטרנט יוליכו גם ליכולת להשתמש בכלים אלו ולהפיק מהם את מלוא התועלת. ואולם הגישה הזאת נכשלה על פי רוב. היא הייתה בחזקת "לחלק לאנאלפבתים ספרים ועטים", מתוך אמונה שהיכולת לקרוא ולכתוב "תבוא מעצמה".

לפי דבריו של גבי וימן ,כולם מדברים בשבחי אינטרנט , אבל נמנעים מלחקור את נזקיו ,את הדרכים הרעות שבהן הוא הולך בתחומים רבים, ואת התרומה הגדולה שלו לפער הידע בין שכבות חברתיות ומדינות.

אחד האיומים המוצנעים אך החריפים ביותר של מהפכת האינטרנט הוא הרחבת פערים חברתיים עד להקצנה.מהפכת האינטרנט אינה שוויונית. היא אינה חלה על כולם ,ועלולה להוליך לפערי ענק בין אומות ובין שכבות חברתיות. מהפכה זו מותנית בנגישות לאמצעי מחשב,בידע מוקדם בתפעולים,וביכולת כלכלית לקיום הקשר עם מוצרי מהפכה זו ושירותיהם.יכולת זו מוגבלת לשכבות חברתיות מסוימות,נפוצה יותר בחברות מסוימות ,ומכאן סכנת פער הידע.
 יתר על כן,דווקא אותן שכבות חברתיות המסוגלות לממן התחברות כזו נהנות גם מרמת שירותי חינוך גבוהה יחסית,בעוד שהשכבות החלשות ייצאו מקופחות פעמיים:אין להן היכולת להתחבר , והן גם זוכות לשירותי חינוך ברמה נמוכה יותר.
התוצאה עלולה להיות שונה מאוד מהחזון האופטימי ששיווקו לנו נביאי המהפכה. הם דיברו על חינוך ישיר ונגיש לכל , על גלישה שווה לכל למקורות ידע , על קידום השכלה וצמצום פערים עד להכחדתם. אך המציאות מוכיחה את ההפך. פערי הידע לא רק שלא קטנו,הם אף התרחבו. בישראל יעבור קו ברור בין שכבות חברתיות שהתחברו לאלה שנותרו מנותקות. קו זה עלול להיות קו שבר חברתי ותרבותי הרה אסון.
מתוך:

בגיליון של סיינטיפיק אמריקן – עולם המדע והטכנולוגיה התפרסם מאמרו של מארק ורשאוור משנת 2003 בכותרת "לרדת לעומקו של הפער הדיגיטלי". המחבר מביא דוגמאות לכישלון הגישה הפשטנית "מחשב לכל ילד", ומעמיד מול הדטרמיניזם הטכנולוגי את יריביו הרעיוניים המכונים "אינפורמטיקה חברתית" ו"אינפורמטיקה קהילתית". לדברי המחבר, "יש לראות את הטכנולוגיה בהקשר רחב יותר, הכולל לא רק חומרה, תוכנה, משאבי תמיכה ותשתיות, אלא גם בני אדם בתפקידים שונים המקיימים מערכת יחסים בינם לבין עצמם, ובינם לבין המרכיבים האחרים של המערכת. הטכנולוגיה והמערכת החברתית מעצבות זו את זו בלי הרף, בדומה למושבה של יצורים ביולוגיים וסביבתה".

לאור הנאמר והנמצא במקורות שהבאתי בנושא זה הבנתי , כי הפער הדיגיטלי משתלט ובא לידי ביטוי גם בהיבטים אחרים של החברה שלנו: הפער בשימוש בטכנולוגיות המידע והתקשורת בין בנים לבנות, בין צעירים למבוגרים, בין השולטים בשפה האנגלית לבין אלה שאינם שולטים בה, בין תושבי הארץ הוותיקים לבין העולים החדשים, בין אוכלוסיות "רגילות" לאוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים (קשיי שמיעה, לקויות למידה ועוד).

ולסיום , חומר למחשבה....





יום ראשון, 1 באוגוסט 2010

כיצד היית מעדיף/ה ללמוד ?

קורי רשת האינטרנט מתפשטים וחודרים למערכת החינוך בשנים אחרונות. המדיה שהתפתחה בצורה כה מהירה במערכות המסחריות, הפרסומיות, והבנקאיות הגיעה גם למערכת החינוך.


ההטמעה מתרחשת בשלושה אופנים עיקריים:

א. לימודים מקוונים – קורסים המועברים דרך הרשת, ללא מפגשי פנים אל פנים של המורה והתלמידים. אלה התחילו להתפתח עוד לפני עידן האינטרנט ההמוני כמענה לתלמידים הגרים במקומות מרוחקים ממרכזי הלימוד, או לאנשים המעונינים בהשכלה בנוסף לעבודה במשרה מלאה, כגון האוניברסיטה הפתוחה. רשת האינטרנט אפשרה הפצה רחבה יותר של הלימוד מרחוק, ונתנה הרגשה או אשליה שבאמצעות הרשת הלימוד מרחוק אפשרי לכל אחד. קיימות מכללות ואוניברסיטאות ווירטואליות המציעות קורסים מתוקשבים ותוכניות ללימודים לתעודות ולתארים אקדמיים. מאידך אנו עדים לתופעה שקורסים רבים ברשת מפותחים ע"י אנשי עסקים, או אנשי מחשבים, אך לא ע"י אנשי חינוך או מורים.

ב. אופן שני של שילוב האינטרנט במערכת החינוך הוא השימוש במדיה כמקור מידע – עבור לימודים קונבנציונליים. זהו שימוש פסיבי באינטרנט, של המורה ושל התלמידים. הלימודים בכתה מתקיימים כרגיל, והתלמידים מחפשים חומר לעבודותיהם באינטרנט – אולי במקום ללכת לספריה. גם חלק מהמורים נעזרים באינטרנט כמקור מידע לצורך הכנת החומר להוראה.

ג. אופן שלישי המתפתח הוא שימוש אקטיבי באינטרנט כעזר הוראה נוסף ללימודים בכתה: הלימודים מתקיימים בכתה, במפגשים פנים אל פנים בין מורה ותלמידים. בנוסף נבנה אתר אינטרנט המלווה את הקורס ותומך בו. כאן השימוש באינטרנט הוא אקטיבי - בונים אתר המתאים לצורכי הקורס והתלמידים.מדובר באתרי אינטרנט תומכי קורסים במכללות ובאוניברסיטאות. ישנם מרצים שבנו את האתרים בעצמם, וכאלה שהשתמשו במעטפת מוכנה כזו או אחרת, לתוכה יצקו תכנים מתאימים.

בהתחשב באופן השימוש השלישי שהוזכר עולה במחשבתי השאלה: מה הוביל את אותם מרצים לשלב אתרים תומכי קורסים לצורכי הוראה בקורסים בהם מתקיימים מפגשי פנים אל פנים. כיצד התנסות זו שלהם יכולה להשפיע על התוכניות העתידיות לגבי שילוב אתרים תומכי קורסים בהוראה?     
 
לפי בראון, על המורים להעריך את תפקיד הטכנולוגיה כזרז להתפתחותם המקצועית, וכמקור לכלי לימוד. כלומר צריכה להיות הדגשה של הפדגוגיה, ומודעות לכך שטכנולוגיה חדשה יכולה לדחוף את הלומדים לסביבה יותר קונסטרוקטיביסטית.


בראון טוען , שבין אם רואים בטכנולוגיה כוח מניע בהוראה, ובין אם רואים בה מערכת כלים לשיפור התקשורת ולהרחבת מגוון דרכי הוראה, הפיתוח של תהליכים ותוצרים מתחיל במספר קטן של בודדים או צוותים, והוא אשר יקבע האם יחלחל החידוש לכלל המערכת או לא. מידת התרומה של אתרים תומכי קורסים לשיפור ולהתייעלות תהליכי ההוראה / למידה תלויה במורים: בחומרים שהם מכניסים לאתר, בפעילויות, וביישום במהלך הקורס.
 
Brown, C. A., (1999). From the what and why to the how of course support systems – the value of the teachers’ perspective, International Journal of Educational Telecommunications Volume 5 No. 4.


קוליס טוענת שרצויות פגישות פנים אל פנים בין התלמיד והמורה ובין התלמידים עצמם. לדעתה קיימות חוויות לימודיות, וכן אספקטים של התפתחות אדם כאינטלקטואל, שהנם יותר מאשר הצרוף של קריאת ספרים ועבודה על מטלות בסביבת הבית הנוחה של התלמיד.מאידך, בהחלט רצוי לחנך את התלמידים לשימוש מושכל בתקשוב. לכן חשוב לבנות אתר תומך לקורסים/ למקצועות.

Collis, B. and De Boer, W.,(1999(, The TeleTOP Method At The University Of Twente, International Journal of Educational Telecommunications Volume 5 No. 4.

אני תומכת בדעתה של קוליס ומוסיפה כי שילוב של לימוד פנים אל פנים  ועבודה מול מחשב יכולה להגביר את המוטיבציה אצל הלומד ולגוון את סביבת העבודה שלו.

ולסיום, אתייחס לשאלה שנשאלה קודם, אני מסיקה כי המרצים אשר בחרו בסביבת עבודה משולבת, המאפשרת להפיק לקחים מניסיונם באמצעות אתרי-אינטרנט תומכי-קורסים ביקשו להוביל לחיזוק ועיצוב שיטת הוראה זו, לאפיון מעלותיה וחסרונותיה, ואולי לבדיקת הפצתה גם למסגרות הוראה נוספות בעזרת אותם פרחי הוראה, אשר מסיימים את לימודיהם ויוצאים ל"שטח".


יום ראשון, 25 ביולי 2010

מחזוריות החיים לפי פיאג'ה

במסגרת הקורס "פסיכולוגיה התפתחותית של הילד" של ד"ר שפיק מסאלחה מתוך ספר  שקראתי אודות חקר התפתחות החשיבה האנושית ע"פי פיאג'ה, התוודעתי ל- 4 שלבים עיקריים בהתפתחות הילד.

שלב ראשון, השלב הסנסו – מוטורי שברובו מתבסס על הכרת העולם דרך החושים,  המתייחס לתחושה ולתנועה.

השלב הבא הוא השלב הקדם אופרציונלי – שלב רכישת השפה. בשלב זה לילד חשיבה אגוצנטרית, הוא לומד דברים באמצעות חיקוי, משחק ודמיון. הוא משתמש רבות בסמליות. שלב זה מקביל לרובד הרגשי, שכן הילד לומד כל פעם דברים מחדש ומהתחלה, הוא עושה זאת בחופשיות ומתוך אהבה, לכן האינטליגנציות הקשורות לשלב זה הן מהרובד הרגשי – כוח בראשית, כוח אהבה וחופש. בשלב זה הילד פועל גם באגוצנטריות – "כולם פה בשבילי" . שלב זה מקביל כפי שנאמר לרובד הרגשי הנובע מתוך חוסרים שקיימים אצל כל אדם. הילד עדיין לא מבין את הנפרדות שלו מאחרים.

השלב השלישי הוא שלב האופרציות הקונקרטיות, שבו הילד מבין את עולמו על ידי יצירת קשרים בין אירועים מוחשיים. הילד עושה דברים מתוך כוונה תחילה. לכן הרובד המקביל לו הוא הרובד השכלי – הילד מתחיל להפעיל חשיבה רציונאלית.

השלב האחרון, לפי פיאז'ה, הוא שלב האופרציות הפורמליות , שבו ישנה חשיבה רפלקטיבית, התחשבות באחר, מודעות עצמית, מוסר, התייחסות לדילמות ערכיות, לאמונה ולכבוד, לכן השלב הזה מקביל לרובד הרוחני – שלב החשיבה הגבוהה.

********************
במהלך הקורס ,כעבודת אמצע, קיבלנו משימה, אשר בחלקה אנו נדרשים לבדוק את התאמת התיאוריה של פיאג'ה למציאות . תוך כדי העבודה על הנושא, הבנתי כי שלבי החשיבה של פיאז'ה חוזרים על עצמם בשלבים שונים בחיים שלנו באופן מחזורי. פיאז'ה מתאר את רוב שלבי החשיבה בתקופת הילדות, אך, למעשה, בכל פעם שמתחילים משהו חדש בחיים – אם בהכרת בן זוג, בלידה של ילד וגם בזקנה, שלבים אלה חוזרים על עצמם. בכל חוויה נלמדת חדשה אנו קודם כל מכירים את הסביבה באמצעות החושים, אח"כ לומדים את השפה המשותפת עם אותם אנשים איתם אנו נמצאים בסיטואציה. בשלב הבא אנו מפרידים את האני מהסביבה, יש לנו יכולת לראות את עצמי נפרד מהסביבה אבל לקבל את הסביבה עצמה. בשלב האחרון בסיטואציה/חוויה אנו מגלים תובנות על הסיטואציה, על האדם איתו אנו נמצאים בסיטואציה וכד'.
למעשה, אם תחשבו על זה, ישנה מחזוריות בכל פעם שלומדים משהו חדש. ישנה מחזוריות ספיראלית. מעגלי למידה שהולכים ומתרחבים עם השנים.

יום ראשון, 18 ביולי 2010

כוחו של ממשק למשתמש...

במסגרת קורס "עקרונות בפיתוח סביבות למידה מתוקשבות" של גלית צדוק וד"ר רחל מינץ , אשר בו כל זוג סטודנטים התבקש להכין אינטראקציה (משחק לימודי/ הדמיה), הבנתי עד כמה פיתוח ממשק הוא מורכב ועד כמה הוא חשוב בפיתוח האינטראקציה כולה.   ממשק משתמש, המאפשר אינטראקציה בין הלומד למחשב- הנדסת אנוש, אינטואיטיביות וקלות התפעול הם חלק גדול מהצלחתה או כישלונה של אינטראקציה כלשהיא (משחק לימודי/ הדמיה). 
עניין הגולש באינטראקציה או עזיבתו את האינטראקציה תלויה רבות בנוחות הממשק, במיוחד כשמדובר בגיל הצעיר. הגולש הוא בד"כ חסר סבלנות ולכן על המפתח לתכנן ממשק קל להבנה ונוח לשימוש.

אסקור, על קצה המזלג, מאמר המבוסס על מחקרים, המדריך ונותן כלים לפיתוח ממשק לסביבה לימודית/ אינטראקציה. המאמר "עזרים ללמידה במולטימדיה מבוססת מחשב" מציג תיאוריה קוגנטיבית של למידה במולטימדיה , הנשענת על שתי תיאוריות: תיאורית עומס קוגנטיבית ותיאורית למידה הבנייתית. הנחת היסוד העיקרית בתיאוריה הקוגנטיבית היא שהודעה הוראתית למשתמש צריכה להיות מעוצבת בדרכים, אשר מפחיתות את הסיכוי להצפת המערכת הקוגנטיבית של הלומד. הסברי מולטימדיה מורכבים ממלים ותמונות, מלים יכולות להיות מיוצגות כאנימציות, ווידאו או גרפים. כל הייצוגים של המולטימדיה מתארים הסבר סיבתי בעזרת שימוש באנימציות ומתארים את אותו ההסבר המשתמש בטקסט על המסך.

התיאוריה השנייה היא תיאורית למידה הבנייתית אשר מתמקדת בפתרון בעיות על מנת לקדם למידה הבנייתית, בה הלומד  עוסק באופן אקטיבי  בתהליך הקוגנטיבי.עפ"י תיאוריה למידה זו, למידה משמעותית תתקיים , כאשר הלומדים בוחרים באופן אקטיבי מידע רלבנטי, מארגנים אותו בייצוגים קוהרנטים ומשלבים אותו עם ידע קודם/ קיים.

מתוך:

7. Mayer, R.E. & Moreno, R. (2002). Aids to computer-based multimedia learning. Learning and Instruction 12(1), pp 107-119.

אינטראקציות ומשחקים לימודיים קיימים ברשת,  השאלה הנשאלת היא האם כולם טובים? נוחים? ידידותיים למשתמש?  האם הם משיגים את המטרה ? רוב האינטראקציות ברשת אינן ראויות לשילוב בלמידה בקרב תלמידים, ואינן עונות על הצרכים הבסיסיים בפיתוח של ממשק.

 יתרה מכך, יש מורים שעלולים לחשוב, כי מה שנמצא באינטרנט הוא ברור מאליו ונכון לשימוש, לכן ,אני חושבת, שעל מקבלי ההחלטות, בבואם לאשר שילוב סביבות למידה מתוקשבות בלמידה, לשקול קיומם של השתלמויות חובה למורים , אשר יציידו אותם בכלים בסיסיים לבחירת ממשקים הקיימים ברשת/ לפיתוח ממשקים חדשים. באופן אישי, הקורס שהוזכר לעיל תורם לי רבות בהכרת סוגי האינטראקציה, בהבנת מרכיבי האינטראקציה, יחסי הגומלין בין השותפים לבנייתה (מפתח האינטראקציה, גרפיקאי, מתכנת ועוד), בניתוח ואיתור אינטראקציות קיימות טובות וכאלה הטעונות שיפור, וכמובן בפיתוח אינטראקציה חדשה.

יום רביעי, 14 ביולי 2010

תרומת הבלוג ללמידה

במסגרת הסתגלותי לרעיון טכנולוגית ה- web 2.0  , אני מרבה , לאחרונה , בחיפושים אחר מידע אשר יכול לחדש לי באשר למושגים, שאותם הכרתי מקרוב בשנה האחרונה (בלוג, טכנולוגית ויקי, שיתופיות, למידה שיתופית ועוד).
נתקלתי במאמר מעניין, המוצא קשר בין אוריינות ובין כתיבת בלוגים ע"י תלמידים ובוחן את התפקיד של בלוגים בחינוך כאמצעי לקידום אוריינות במסגרות לימוד של בתי ספר וכיתות לימוד.

חשיבות האוריינות כאמצעי וכתשתית לפיתוח כישורי שפה ויכולות אקדמאיות מצדיקה שימוש בבלוגים כאמצעי התנסות גמיש. כתיבת סיפורים באמצעות טקסטים ממוחשבים יכולה לבוא לידי ביטוי בבלוגים של תלמידים. הבלוגים (weblogs )- יש בהם כדי לדמות יומני כתיבה תוך מתן ערוץ של ביטוי עצמי לתלמידים, כל זאת במסגרת קהילה מתוקשבת שבה גם כותבים נוספים.

הבלוג הוא כלי טוב לטיפוח יצירתיות של תלמידים תוך כדי כתיבה המביעה ביטוי אישי בסביבה מתוקשבת שיתופית של כותבים נוספים מתוך תלמידי הכיתה המגיבים ונותנים משובים אחד לשני. הבלוג מבחינת התלמיד הוא מרחב אישי מתוקשב הנתון בשליטתו (בניגוד לפורום ממוחשב הנתון בשליטת המורה) והמאפשר לו להתבטא ע"י כתיבת סיפורים בצורה גמישה ויצירתית. כתיבת הבלוג מייצגת למידה בגישה של meta-learning, בה נשזרים מושגים, טקסטים והקשרים ע"י הכותב במרחב המתוקשב שלו באופן שהרעיונות יכולים להבנות באופן הדרגתי תוך חשיפתם לאחרים.

מתוך:
"The educated blogger: using weblogs to promote literacy in the classroom," AACE journal 13 (2), 91-98.

עמי סלנט במאמרו מציין את תרומת הבלוג בתהליך הלמידה ומוסיף כי העלאת תכנים דיגיטאליים לאינטרנט באמצעות הבלוג מאפשרת להם לשתף את חבריהם בכיתה וליצור למידת עמיתים. במידה רבה העקרונות של ויגוצקי לגזרת שיתופיות בין עמיתים באים לידי ביטוי במהלך ההתנסות המשותפת של התלמידים ביצירת בלוגים. התנסות בכתיבה של תלמידי חטיבות ביניים (כיתות ח') באנגליה באמצעות יצירת בלוג הוכיחה כי סביבה לימודית מבוססת בלוגים היא גורם רב השראה לתלמידים.

ע"פ ויגוצקי (1978) מימוש פוטנציאל ההתפתחות אצל התלמיד מותנה בהתנסות באינטראקציה חברתית עם אדם מיומן ממנו, מבוגר או חבר. תלמידים הלומדים בסביבה שיתופית מבוססת בלוגים מסוגלים ללמד תלמידים אחרים בכיתה – תלמידים עמיתים - ובדרך זו להגיע להישגים, תוך כדי תהלכי העצמה. התלמידים הכותבים בלוגים בכיתה מגבירים את סקרנותם והתעניינותם בנושאי הלימוד. התלמידים הכותבים באינטרנט מצליחים בעזרת הוראת העמיתים לחזק את כוחות ה"אני" ולהגביר את ביטחונם ודימויים העצמי, וכן לפתח תפיסה חיובית ביחס ל"אני כלומד". על סמך ויגוצקי, אנו יודעים שגם בסביבה ממוחשבת מתפתחת אישיותו של הילד מתפתחת קודם כל מתוך האינטראקציה הבינאישית. רק לאחר שהפעילות החברתית הטמיעה ידע או מיומנות מסויימים הם יכולים להיות מוטמעים גם ברמת האינדיבידואל. בניגוד לפורומים ממוחשבים הבלוגים מאפשרים גם אינטראקציה בינאישית וגם פיתוח מיומנות של כתיבה אישית .


הנושא של למידה בסביבת בלוגים התפתח במיוחד בקרב המורים לאנגלית . מורים לאנגלית שחשפו תלמידים לכתיבה באנגלית באמצעות בלוגים הביאו לשיפור ניכר ביכולות הלשוניות שלהם. עוד נמצא כי כתיבת בלוג באנגלית מאפשרת יצירת שיתופי פעולה בינלאומיים בין כיתות לאנגלית ברחבי העולם. עצם העובדה כי תלמידים יכולים לחשוף את הבלוג שלהם לתלמידים אחרים במדינות רחוקות יוצרת מוטיבציה בתהליך הלמידה.
 
בישראל נערכת כיום התנסות חדשנית מאתגרת של הוראת ביולוגיה באמצעות בלוגים ע"י ניבה פרי , רכזת תקשוב , תיכון עירוני ה' בחיפה .


מתוך :

לאחר קריאת המאמרים נוכחתי להכיר את  עוצמתו של כלי למידה זה ויכולותיו הגדולות בשיפור השגים אצל תלמידים. ולפתע עלה במחשבתי צד הלומד -מעניין מה התלמיד חושב על טכנולוגיה זו ? כיצד היא תורמת למוטיבציה ולשיתוף הפעולה מצידו ? למה שירצה בכך ? למה "שווה" לו לנהל בלוג ?

בכדי לענות על שאלות אלה אנסה להכנס לנעליו של הלומד הצעיר- אני חושבת שמאוד מעניין ומרגש ללומד לקבל "פינה" קטנה משלו במרחב האינטרנט, שבה הוא יכול לתרום מנסיונו ומלימודיו האישיים לחבריו- הלומד כותב פוסט ואחרים מגיבים לו. הלומד ,למעשה, צריך להוכיח את עצמו יש לו אינטרס שחבריו יכנסו לפוסט יקראו ויגיבו בצורה מכובדת לדבריו. הרצון לקבל כמה שיותר תגובות ואף כאחד המקובלים ברשימת הבלוגים הנצפים ביותר, ובנוסף- היכולת של הלומד לעצב את הבלוג כראות עיניו ולהוסיף גאדג'טים מעניינים לפי סגנונו האישי- כל זה יכול להוות תרומה רבה לשיתוף הפעולה, בשיפור רמת המוטיבציה ולמאמץ רב מצידו להיותו מעורב בתהליך הלמידה.

ולסיום סרטון קצר המסביר את מהות הבלוג בצורה מאוד מעניינת ויפה:

יום חמישי, 8 ביולי 2010

לאור התנסות בטכנולוגית הויקי...



בקורס "שילוב טכנולוגיות תקשוב בלמידה" של ד"ר חגית מישר-טל נתבקשנו להתחלק לקבוצות של כ- 6 סטודנטים בכל קבוצה, כל קבוצה קיבלה מאמר באנגלית, קראה אותו וערכה מסמך בויקי לצורך ההתנסות בטכנולוגיה זו. הוסבר לנו כי במטלה זו יש לשתף פעולה  בחלוקת העבודה וביצירת המסמך המשותף בויקי בנושא המאמר.

די התחברתי למשימה ואף התלהבתי אך מרגע חלוקת המאמר כבר לא הרגשתי חלק מקבוצה,  הרגשתי שאני במעין תחרות סמויה ביני לבין חברותיי לקבוצה, כי הרבה יותר קל להיות בין הראשונים שעורכים את המסמך ראשונים מאשר אלה שמגיעים בסוף והכל כבר כמעט עשוי, בל נשכח כי כל סטודנט מוערך לפי מספר הכניסות והתרומות שלו במסמך הויקי.
הרגשה זו לא נעמה לי וגרמה אצלי לאי נוחות. אני חושבת שחשוב שבכל זאת, במשימה מעין זו ,יש חשיבות רבה לחלוקה לסעיפים של המטלה על מנת להשאיר לכל אחד מקום משלו, שאותו יוכל להשלים בזמנו החופשי, במרחב הזמן המוגבל שניתן עד לסיום המשימה.

לאחר התנסות זו, לא הצלחתי להשתכנע ביעילות כלי הלמידה הזה, לכן פניתי למקורות מידע באינטרנט על מנת ללמוד מעט יותר ממה שלמדתי עד כה ולנסות למצוא יתרונות ללמידה בעזרת הויקי.

מצאתי כי לטכנולוגית הויקי ישנן מטרות חיוביות ובונות, אפרט חלק מהן:

* פיתוח הערכת ידע ועמדות של המשתתפים בלמידה השיתופית.

* פיתוח מעורבות של היחיד במטלה משותפת וקשרי תמיכה והדדיות בין המשתתפים.

* פיתוח שיטות אפקטיביות של למידה שיתופית, תכנון למידה וניהול למידה.

מתוך אתר ויקיברסיטה: (ויקי + אוניברסיטה --> ויקיברסיטה)

http://en.wikiversity.org/wiki/Learning_to_learn_a_wiki_way#Why_is_the_Learning_to_learn_a_Wiki_way_project_needed.3F

יתרונות אלה של הויקי יכולים מאוד לתרום לתהליך הלמידה, אף על פי שאני לא הרגשתי בהתנסות זו למידה משמעותית מיוחדת , אולי בשל העובדה שאינני רגילה לסוג כזה של למידה.

אני מאמינה, כי כאשר ילדינו יתחילו מגיל צעיר ויתנסו בלמידה שיתופית ויורגלו לטכנולוגית web 2.0, הם יוכלו להיתרם  רבות , והלמידה עבורם תהיה יותר משמעותית ואף תעורר בהם את המוטיבציה.

יום חמישי, 1 ביולי 2010

מאמר שנתבקשתי לקרוא במסגרת הקורס שילוב טכנולוגיות תקשוב בלמידה: היבטים בינלאומיים של ד"ר חגית מישר-טל .
המאמר עוסק בהתפתחות החינוך הוירטואלי בעולם שמחובר באופן ישיר לפיתוח טכנולוגי. החינוך הוירטואלי דינאמי לחלוטין, המידע כל הזמן מתחדש והתלמיד נמצא תמיד בתהליך של למידה במרחב הטכנולוגי המערכתי. הוצגו מספר ממצאים שנמצאו במהלך המחקר, אתייחס לאחד הממצאים של המחקר, אשר נחרט בזכרוני , אשר בו מוזכרים מורים, אשר מסרבים לקבל את המציאות הגלובלית המאופיינת ע"י תרבות טכנולוגית, כלכלה עולמית ותקשורת ללא גבולות- ישנם מורים שאינם מתמצאים בטכנולוגיה וחשים אפילו בושה ממצב עגום זה לנוכח הידע הרב הקיים אצל ילדיהם או נכדיהם הצעירים, לא אחת נתקלתי במורים מהסוג הזה, לו היו מצליחים להחשף לשינויים חדשניים ולרעיונות חדשים והיו מקבלים את הסיוע והתמיכה לו הם זקוקים, היו מצליחים לשתף פעולה ואפילו להגיע למסקנה כי הטכנולוגיה באמת יכולה לתרום ולהקל בעבודה המורה השוטפת ויכולה לקדם אותם מבחינה מקצועית, לעומתם יש כאלה שעדיין מקובעים בעמדתם, בדרך התנהלותם (הם בד"כ המורים המבוגרים) אשר מתעקשים להמשיך בדרך שהם מכירים הכי טוב, ואינם מבינים שהם מעמיקים את הפער התרבותי שנוצר ביחס למציאות הטכנולוגית.
לאור ההתפתחות הטכנולוגית והידע הטכנולוגי המפותח שקיים בדור הצעיר של היום, הגיע הזמן שהמורים יראו בטכנולוגיות כדרך שיכולה לספק נגישות וקשר בין התלמידים, בינם לבין עצמם ובין הצוות, בין בתי"ס בארץ וברחבי העולם. המורים צריכים להבין את המציאות שאנו קיימים בתוכה ולהיות בה שותפים בעיצוב החברה של המאה העשרים ואחת.

יום חמישי, 24 ביוני 2010

למידה המבוססת על משחקים מקוונים




מתוך האתר http://www.teachertube.com/

בהתייחס לקורס משחקים לימודיים ברשת עם פרופ' מיקי רונן הבנתי , כי משחקים לימודיים הם דבר נפלא אשר יכול לתרום רבות לתלמיד, שלמעשה אינו מגיע מרצונו החופשי לשבת בכיתה ולהאזין למורה. ואני כמורה צריכה לחשוב מה יעורר אצל הלומד את המוטיבציה הנדרשת בתהליך הלימוד. לא בכל מצב ובכל זמן נוכל להשתמש במשחקים לימודיים, אלא יש צורך ללמוד כיצד להכניס את המשחק הלימודי לכיתה ולהבנות את הידע של הלומד בתחום כלשהוא בדרך הנכונה והיעילה. המאמר "משחקים מקוונים" יכול לכוון את המורה בדרך הנכונה להכנסת המשחק הלימודי לכיתה.
משחקים מקוונים
למידה מבוססת משחק מקוון היא שיטת הוראה המשלבת תכנים לימודיים או לימוד עקרונות בעזרת משחקי מחשב במטרה למשוך את תשומת לב של הלומדים. יישומים אלה מבוססים על התיאוריה הקונסטרוקטיביסטית של החינוך.
בהתבסס על התיאוריה הקונסטרוקטיביסטית של חינוך, למידה המבוססת משחק מקוון משלבת בתוכה תוכן לימודי עם מחשב או משחקי וידאו. למידה זו יכולה לבוא לידי ביטוי כמעט בכל הנושאים הנלמדים וברמות שונות. תומכי למידה מבוססת משחק מקוון טוענים כי הוא מספק הזדמנויות למידה אשר מושכות את הלומדים ואופן הלמידה האינטראקטיבי עוזר בהכנתם והשתלבותם בחברה הגלובלית - טכנולוגית של המאה ה -21.

ההסטוריה של המשחק המקוון

מארק פרנסקי מסביר כי פריצת הדרך של למידה מבוססת המשחק המקוון החלה בסוף המאה ה-20. מארק טוען כי, תלמידי יסודי ותיכון של היום נעזרים ןמשתמשים בטכנולוגיה –עוסקים לא רק במחשבים אלא גם בטלפונים סלולריים, מוסיקה דיגיטלית , נגני וידאו, משחקי וידאו, וכן שורה של יישומים אחרים אשר מצריכים שימוש בטכנולוגיה. לכן פרנסקי סבור כי התלמידים של היום חושבים ומעבדים אינפורמציה באופן שונה מקודמיהם. מורים, פרנסקי מכנה אותם "מהגרים דיגיטליים", עכשיו צרכים להסתגל לשפה וללמוד סגנונות של "הילידים הדיגיטליים ", מונח זה, לפי פרנסקי, מתאר את התלמידים, אשר מוקפים באופן קבוע בטכנולוגיה. פרנסקי ממליץ למורים להתאים את ההוראה שלהם כדי לענות על הצרכים של התלמידים, ומציע להם ליישם בעזרת המחשב או בעזרת משחקים מקוונים את הלמידה בכיתה . משחקים אלו יכולים לשמש בתחומי עניין שונים ובמגוון דרכים.

מרכיבי המשחק המקוון

למידה המבוססת על משחק מקוון כוללת פעילויות שיכולות לנוע בין השלמת משימות פשוטות מאוד לפיתוח מיומנויות בפתרון בעיות מורכבות. לדברי פטרישיה דיאבל, קיימים מספר סוגי משחקים: פעולה, הרפתקאות, לחימה, פאזל, משחק תפקידים, ספורט ואסטרטגיה.דיאבל מציינת כי כאשר בוחרים משחק לימודי יש לקחת בחשבון את המרכיבים הבאים: גיל התלמידים, מאפייניהם, מגדר, רמת תחרותיות, ואת נסיונם הקודם במשחק. קושי המשחק בהתחשב בגיל התלמידים. צרכים מיוחדים- האם תלמידים יכולים להתקדם במשחק בכוחות עצמם? משחק המתאים למגדר- מבחינת בחירה של הדמויות, השפה או מצבים.
מספר שחקנים. כמה תלמידים יכולים לשחק בבת אחת? האם יש תלמידים שיושבים בחיבוק ידיים? תפקידו המורה- פסיבי או משתתף פעיל?
בנוסף, המורים צריכים לשקול אם במשחק רמת התחרותיות רבה מדי, אם המשחק ארוך ומסורבל ומידת האפקטיביות ברמת הקושי במשחק. דיאבל מציעה מספר מרכיבים הדרושים ללמידה יעילה המבוססת משחקים מקוונים. קודם כל, המשחקים חייבים לשמור על למידה ועל רמת עניין של הלומד גם ברמת הקושי הגבוהה.
כללים ומטרות של המשחק המקוון הם גם מרכיבים חשובים במשחק. המורים חייבים לדאוג שתוצאות המשחק יהיה ברורות ומספקות משוב מיידי. בנוסף, דיאבל ממליצה שלתלמידים יהיה תפקיד אינטראקטיבי לא רק עם המשחק, אבל עם עמיתיהם.

יתרונות המשחק המקוון

לדברי פטרישיה דיאבל, ללמידה המבוססת על המשחק המקוון יש פוטנציאל לעודד תלמידים ולהעלות אצלם את רמת המוטיבציה האישית, למידה זו מציעה חוויות תוך טיפוח הזיכרון לטווח ארוך ומספקת ניסיון מעשי. דיאבל מציעה למורים, כי על מנת לייעל את הלמידה מבוססת משחק מקוון בכיתה, יש להשתמש במשחקים שאינם אלימים המאפשרים תכנון ופתרון בעיות ומתייחסים לתוכנית הלימודים. דיאבל ממליצה להשתמש במשחקי תפקידים , סימולציה, משחקי הרפתקאות, כי הם תורמים בפיתוח של יותר ממיומנות אחת. דיאבל מציינת גם את התרומה של למידה מבוססת משחק התורמת בפיתוח של אוצר המילים ושיפור הבשלות הנפשית אצל הלומד.לדברי מארק גריפיתס, משחקי וידאו או משחקים מקוונים יכולים לספק כלי נהדר לביצוע מחקר חינוכי. גריפיתס טוען כי במשחקים מקוונים יש היצע רב לתלמידים בעלי רקע דמוגרפי שונה. המשחקים יכולים לסייע לתלמידים להגדיר ולפעול להשגת מטרות, לספק משוב מועיל, וגם לשמור את התוצאות של המשחק למטרות מדידה והערכה. בנוסף, גריפיתס מציין כי, האופי האינטראקטיבי של משחקים מקוונים מגרה ללמידה , מעודד ומאתגר את המשתתפים וחושף אותם לידע חדש. גריפיתס מציין גם כי משחקי וידאו יכולים לסייע לתלמידים לפתח מיומנויות מחשב אשר ישמשו אותם בחברה אשר ממשיכה להתפתח מבחינה טכנולוגית.

מגבלות המשחק המקוון

המתנגדים לשילוב משחקי למידה מקוונים טוענים כי משחקים בהשוואה לכלים אחרים אשר ניתן לשלבם בלמידה הם יותר מסיחי דעת ,ועלולים לגרום לבלבול וכי מטרות המשחק לא בהכרח עולות בקנה אחד עם מטרות הלמידה של הכיתה. דיאבל מציעה כי , כאשר משתמשים בכלי הוראה זה, על המורים לקחת בחשבון את מידת ההשפעה של המשחק על התלמידים מבחינה קוגניטיבית ופיזיולוגית. המורים חייבים לדאוג לכך שהתוכן של המשחק יתאים לקבוצות הגיל ולכך שהמשחק יתאים להוראה המבוססת על סטנדרטים מוגדרים.גריפיתס טוען כי אחת המגבלות הבולטות בהערכת השימוש במשחקים מקוונים לצורכי למידה היא העובדה כי משחקים אלה מתעדכנים ועוברים שדרוג כל הזמן. כתוצאה מכך, קשה לחוקרים להעריך את ההשפעה החינוכית של משחקים אלה בתהליך הלמידה. המורים חייבים לקחת בחשבון גם את היכולת לגישה נוחה ותומכת באותה טכנולוגיה (בהפעלת המשחק הלימודי ) בבית הספר.
Coffey, H' . Digital game-based learning, The university of north Carolina at chapel hill

http://www.learnnc.org/lp/pages/4970
מאמר זה מציג את ההסטוריה של המשחק הלימודי ומתייחס ליתרונות ולחסרונות שיש במשחק לימודי.
לאחר שהמשחק נבדק כמשמעותי עבור הלומד ותורם בתחום התוכן הלימודי, השלב הבא הוא לבדוק האם רמת הקושי מתאימה ללומד העצמאי לעומת השאר- יש להתאים את רמת הקושי לכל תלמיד על מנת שלא יווצר מצב שתלמיד אחד לא מבין מה עליו לבצע במשחק או למד חלקית את תחום התוכן אשר אותו משחק עוסק בו, או קל מידי עבורו ומסיים את המשימה במהירות רבה ומגיע לשעמום. על המורה לשים לב שאף אחד מהמצבים לא יקרה- זוהי מטלה לא פשוטה עבורו ולפני ביצוע מטלה זו עליו להכיר את הלומדים היטב.