בקורס של ד"ר חגית מישר-טל התוודענו לנושא הפער הדיגיטלי, אשר התחזק בעקבות הבשלות של תשתית רשת האינטרנט אשר "דוחפת" ומזמנת לטכנולוגיות התקשוב הזדמנות לסייע במימוש הזכות לנגישות להשכלה בכל מקום בעולם.
המונח "פער דיגיטלי" נטבע בעשור הקודם. הכוונה לפער בין מי שיש להם אמצעים, יכולת ונגישות לשימוש במחשב וגישה לאינטרנט - עם כל היתרונות שהדבר מעניק להם בתחומי ההשכלה, החברה, התרבות והתעסוקה - לבין מי שהדבר נמנע מהם. למעשה, הולך ומתהווה סוג חדש של "אנאלפבתיות דיגיטלית", עם כל ההשלכות האפשריות של העמקת השסעים בחברתנו.
ארבעה ממדים מובחנים של המונח פער דיגיטאלי:
1. פער דיגיטאלי של מודעות: מוגדר כאי הבנה או אי ידיעה של חלקים מהאוכלוסייה לכך שכללי המשחק של האקולוגיה העסקית השתנו באופן מהותי בשנים האחרונות מכלכלה מסורתית לכלכלת מידע ושטכנולוגיות מידע ומיומנויות מידע הן המפתח לקידום אישי-עסקי ולמימוש פוטנציאל בסביבות החברתיות החדשות.
2. פער דיגיטאלי של תשתיות: נוכחות וזמינות של תשתיות ותשתיות תוכן.
3. פער דיגיטאלי של מיומנויות: מיומנויות מידע גנריות בכלל ומיומנויות שימוש בטכנולוגיות ICT בפרט הכוללות הקניית יכולות מידע גנריות (ניתוח ועיבוד נתונים, סריקה ואבחנה מהירה בין עיקר לטפל, התמודדות עם עומסי מידע וניהול אישי וארגוני של נתונים, מידע וידע) ויכולות טכניות בשימוש בכלי מידע ותקשוב לשם ניווט, איסוף, עיבוד ואריזה של אינפורמציה. מודעות + תשתית מחייבת הקניית יכולות שימוש.
4. פער דיגיטאלי ביכולת של פרטים וארגונים להשתמש בטכנולוגיות מידע כאמצעי ייצור. טכנולוגיות ומיומנויות מידע ותקשורת הם אמצעי ולא מטרה. המטרה בסגירת פער דיגיטאלי היא לאפשר לאזרחים להגיע למימוש פוטנציאל אישי ועסקי-כלכלי ותוך כך לשפר את היתרון התחרותי של המדינה במארג הכלכלי-תרבותי הגלובאלי. לכן האינטגרציה של המודעות-התשתיות-והמיומנויות והשימוש בהם כאמצעי ייצור היא תנאי הכרחי להשגת המטרה. מימד זה של פערים דיגיטאליים הוא המופשט ביותר אך אולי המשמעותי ביותר ונוגע ליכולת של פרטים וארגונים ליישם ולתרגם באופן עסקי, מקצועי ואישי את המודעות, התשתיות והמיומנויות למטרותיהם.
משרד החינוך רואה חשיבות רבה בצמצום הפערים הדיגיטליים,הועדה הלאומית לטכנולוגיה חברת המידע והידע שמה דגש מיוחד על צמצום הפער הדיגיטלי במדינת ישראל. נקבע מדיניות נדרשת לקידום בפועל של מטרה זו.אך שינוי ממשי יכול להתרחש רק לאחר שינוי אישי של כל אלה הממונים על הטמעת המחשוב בישראל, כולל אותנו המורים.
מתוך "צמצום פערים בחינוך היסודי: טכנולוגיות המידע והפער הדיגיטלי " פרסום של משרד החינוך.
לפי דבריו של מארק ורשאוור, לא פלא אפוא ,שהדבר מטריד ומדאיג את הקהילה המדעית, את אנשי החינוך ואת קובעי המדיניות. הסכנות הגלומות בפער הדיגיטלי הביאו מדינאים, תעשיינים וארגונים בינלאומיים ליזום תכניות "לסגור את הפער" על ידי חלוקת מחשבים אישיים וחיבור לאינטרנט, בייחוד לילדים ולצעירים משכבות אוכלוסייה מעוטות יכולת, כמו בפרויקטים מערכתיים בישראל: מחשב לכל ילד, תפוח ולהבה. הגישה הזאת מוכרת בחוגים האקדמיים בכינוי "דטרמיניזם טכנולוגי". הרעיון הוא שעצם הנגישות למחשב ולאינטרנט יוליכו גם ליכולת להשתמש בכלים אלו ולהפיק מהם את מלוא התועלת. ואולם הגישה הזאת נכשלה על פי רוב. היא הייתה בחזקת "לחלק לאנאלפבתים ספרים ועטים", מתוך אמונה שהיכולת לקרוא ולכתוב "תבוא מעצמה".
לפי דבריו של גבי וימן ,כולם מדברים בשבחי אינטרנט , אבל נמנעים מלחקור את נזקיו ,את הדרכים הרעות שבהן הוא הולך בתחומים רבים, ואת התרומה הגדולה שלו לפער הידע בין שכבות חברתיות ומדינות.
אחד האיומים המוצנעים אך החריפים ביותר של מהפכת האינטרנט הוא הרחבת פערים חברתיים עד להקצנה.מהפכת האינטרנט אינה שוויונית. היא אינה חלה על כולם ,ועלולה להוליך לפערי ענק בין אומות ובין שכבות חברתיות. מהפכה זו מותנית בנגישות לאמצעי מחשב,בידע מוקדם בתפעולים,וביכולת כלכלית לקיום הקשר עם מוצרי מהפכה זו ושירותיהם.יכולת זו מוגבלת לשכבות חברתיות מסוימות,נפוצה יותר בחברות מסוימות ,ומכאן סכנת פער הידע.
יתר על כן,דווקא אותן שכבות חברתיות המסוגלות לממן התחברות כזו נהנות גם מרמת שירותי חינוך גבוהה יחסית,בעוד שהשכבות החלשות ייצאו מקופחות פעמיים:אין להן היכולת להתחבר , והן גם זוכות לשירותי חינוך ברמה נמוכה יותר.
התוצאה עלולה להיות שונה מאוד מהחזון האופטימי ששיווקו לנו נביאי המהפכה. הם דיברו על חינוך ישיר ונגיש לכל , על גלישה שווה לכל למקורות ידע , על קידום השכלה וצמצום פערים עד להכחדתם. אך המציאות מוכיחה את ההפך. פערי הידע לא רק שלא קטנו,הם אף התרחבו. בישראל יעבור קו ברור בין שכבות חברתיות שהתחברו לאלה שנותרו מנותקות. קו זה עלול להיות קו שבר חברתי ותרבותי הרה אסון.
מתוך:
לאור הנאמר והנמצא במקורות שהבאתי בנושא זה הבנתי , כי הפער הדיגיטלי משתלט ובא לידי ביטוי גם בהיבטים אחרים של החברה שלנו: הפער בשימוש בטכנולוגיות המידע והתקשורת בין בנים לבנות, בין צעירים למבוגרים, בין השולטים בשפה האנגלית לבין אלה שאינם שולטים בה, בין תושבי הארץ הוותיקים לבין העולים החדשים, בין אוכלוסיות "רגילות" לאוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים (קשיי שמיעה, לקויות למידה ועוד).
ולסיום , חומר למחשבה....
המונח "פער דיגיטלי" נטבע בעשור הקודם. הכוונה לפער בין מי שיש להם אמצעים, יכולת ונגישות לשימוש במחשב וגישה לאינטרנט - עם כל היתרונות שהדבר מעניק להם בתחומי ההשכלה, החברה, התרבות והתעסוקה - לבין מי שהדבר נמנע מהם. למעשה, הולך ומתהווה סוג חדש של "אנאלפבתיות דיגיטלית", עם כל ההשלכות האפשריות של העמקת השסעים בחברתנו.
ארבעה ממדים מובחנים של המונח פער דיגיטאלי:
1. פער דיגיטאלי של מודעות: מוגדר כאי הבנה או אי ידיעה של חלקים מהאוכלוסייה לכך שכללי המשחק של האקולוגיה העסקית השתנו באופן מהותי בשנים האחרונות מכלכלה מסורתית לכלכלת מידע ושטכנולוגיות מידע ומיומנויות מידע הן המפתח לקידום אישי-עסקי ולמימוש פוטנציאל בסביבות החברתיות החדשות.
2. פער דיגיטאלי של תשתיות: נוכחות וזמינות של תשתיות ותשתיות תוכן.
3. פער דיגיטאלי של מיומנויות: מיומנויות מידע גנריות בכלל ומיומנויות שימוש בטכנולוגיות ICT בפרט הכוללות הקניית יכולות מידע גנריות (ניתוח ועיבוד נתונים, סריקה ואבחנה מהירה בין עיקר לטפל, התמודדות עם עומסי מידע וניהול אישי וארגוני של נתונים, מידע וידע) ויכולות טכניות בשימוש בכלי מידע ותקשוב לשם ניווט, איסוף, עיבוד ואריזה של אינפורמציה. מודעות + תשתית מחייבת הקניית יכולות שימוש.
4. פער דיגיטאלי ביכולת של פרטים וארגונים להשתמש בטכנולוגיות מידע כאמצעי ייצור. טכנולוגיות ומיומנויות מידע ותקשורת הם אמצעי ולא מטרה. המטרה בסגירת פער דיגיטאלי היא לאפשר לאזרחים להגיע למימוש פוטנציאל אישי ועסקי-כלכלי ותוך כך לשפר את היתרון התחרותי של המדינה במארג הכלכלי-תרבותי הגלובאלי. לכן האינטגרציה של המודעות-התשתיות-והמיומנויות והשימוש בהם כאמצעי ייצור היא תנאי הכרחי להשגת המטרה. מימד זה של פערים דיגיטאליים הוא המופשט ביותר אך אולי המשמעותי ביותר ונוגע ליכולת של פרטים וארגונים ליישם ולתרגם באופן עסקי, מקצועי ואישי את המודעות, התשתיות והמיומנויות למטרותיהם.
משרד החינוך רואה חשיבות רבה בצמצום הפערים הדיגיטליים,הועדה הלאומית לטכנולוגיה חברת המידע והידע שמה דגש מיוחד על צמצום הפער הדיגיטלי במדינת ישראל. נקבע מדיניות נדרשת לקידום בפועל של מטרה זו.אך שינוי ממשי יכול להתרחש רק לאחר שינוי אישי של כל אלה הממונים על הטמעת המחשוב בישראל, כולל אותנו המורים.
מתוך "צמצום פערים בחינוך היסודי: טכנולוגיות המידע והפער הדיגיטלי " פרסום של משרד החינוך.
לפי דבריו של מארק ורשאוור, לא פלא אפוא ,שהדבר מטריד ומדאיג את הקהילה המדעית, את אנשי החינוך ואת קובעי המדיניות. הסכנות הגלומות בפער הדיגיטלי הביאו מדינאים, תעשיינים וארגונים בינלאומיים ליזום תכניות "לסגור את הפער" על ידי חלוקת מחשבים אישיים וחיבור לאינטרנט, בייחוד לילדים ולצעירים משכבות אוכלוסייה מעוטות יכולת, כמו בפרויקטים מערכתיים בישראל: מחשב לכל ילד, תפוח ולהבה. הגישה הזאת מוכרת בחוגים האקדמיים בכינוי "דטרמיניזם טכנולוגי". הרעיון הוא שעצם הנגישות למחשב ולאינטרנט יוליכו גם ליכולת להשתמש בכלים אלו ולהפיק מהם את מלוא התועלת. ואולם הגישה הזאת נכשלה על פי רוב. היא הייתה בחזקת "לחלק לאנאלפבתים ספרים ועטים", מתוך אמונה שהיכולת לקרוא ולכתוב "תבוא מעצמה".
לפי דבריו של גבי וימן ,כולם מדברים בשבחי אינטרנט , אבל נמנעים מלחקור את נזקיו ,את הדרכים הרעות שבהן הוא הולך בתחומים רבים, ואת התרומה הגדולה שלו לפער הידע בין שכבות חברתיות ומדינות.
יתר על כן,דווקא אותן שכבות חברתיות המסוגלות לממן התחברות כזו נהנות גם מרמת שירותי חינוך גבוהה יחסית,בעוד שהשכבות החלשות ייצאו מקופחות פעמיים:אין להן היכולת להתחבר , והן גם זוכות לשירותי חינוך ברמה נמוכה יותר.
התוצאה עלולה להיות שונה מאוד מהחזון האופטימי ששיווקו לנו נביאי המהפכה. הם דיברו על חינוך ישיר ונגיש לכל , על גלישה שווה לכל למקורות ידע , על קידום השכלה וצמצום פערים עד להכחדתם. אך המציאות מוכיחה את ההפך. פערי הידע לא רק שלא קטנו,הם אף התרחבו. בישראל יעבור קו ברור בין שכבות חברתיות שהתחברו לאלה שנותרו מנותקות. קו זה עלול להיות קו שבר חברתי ותרבותי הרה אסון.
מתוך:
בגיליון של סיינטיפיק אמריקן – עולם המדע והטכנולוגיה התפרסם מאמרו של מארק ורשאוור משנת 2003 בכותרת "לרדת לעומקו של הפער הדיגיטלי". המחבר מביא דוגמאות לכישלון הגישה הפשטנית "מחשב לכל ילד", ומעמיד מול הדטרמיניזם הטכנולוגי את יריביו הרעיוניים המכונים "אינפורמטיקה חברתית" ו"אינפורמטיקה קהילתית". לדברי המחבר, "יש לראות את הטכנולוגיה בהקשר רחב יותר, הכולל לא רק חומרה, תוכנה, משאבי תמיכה ותשתיות, אלא גם בני אדם בתפקידים שונים המקיימים מערכת יחסים בינם לבין עצמם, ובינם לבין המרכיבים האחרים של המערכת. הטכנולוגיה והמערכת החברתית מעצבות זו את זו בלי הרף, בדומה למושבה של יצורים ביולוגיים וסביבתה".
לאור הנאמר והנמצא במקורות שהבאתי בנושא זה הבנתי , כי הפער הדיגיטלי משתלט ובא לידי ביטוי גם בהיבטים אחרים של החברה שלנו: הפער בשימוש בטכנולוגיות המידע והתקשורת בין בנים לבנות, בין צעירים למבוגרים, בין השולטים בשפה האנגלית לבין אלה שאינם שולטים בה, בין תושבי הארץ הוותיקים לבין העולים החדשים, בין אוכלוסיות "רגילות" לאוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים (קשיי שמיעה, לקויות למידה ועוד).
ולסיום , חומר למחשבה....
הי איריס.
השבמחקהפוסט שכתבת הינו מעניין ומעורר מחשבה.
מתוך דברייך עולה שהפער הדיגיטאלי אינו נובע מן העובדה אם יש או אין ברשותנו מחשב- אלא, כפי שציינת ישנם ארבעה מימדים לפער דיגיטאלי.
וארצנו הקטנה אינה פוסחת עליהם, למרות חידושי הטכנולוגיה וההמצאות הדיגיטאליות הרבות, ישראל נמצאת בפיגור לעומת העולם המערבי בהקצאת משאבים לצמצום הפערים!
בסופו של הסרטון שהעלית, נשאלת שאלה נוקבת, כיצד אתה תוכל לתרום לצמצום הפער? ואני שואלת את עצמנו כמורים: כיצד נוכל אנו לצמצם את הפער בקרב תלמידנו??
כאשר נפנה את תלמידנו למקורות ידע ומנועי חיפוש על מנת למצוא תכנים מתאימים אשר ישתמשו בהם באופן מושכל. כאשר נשתמש יחדיו בפורטלים חינוכיים,כשנבנה סביבות למידה טכנולוגיות המזמנות אינטראקציה, כשננשתמש באפשרויות הדיגיטאליות לחקר וגילוי...
והיה אם נדע ליישם אפשרויות אלו ונוספות נשלים את חלקנו כמורים, לצמצום הפער.
שיהיה בהצלחה!
רינה כיאל
השבמחקהיי איריס
הנושא שהעלאת מעניין מאד , ומערער הרבה שאלות שצריכים אנחנו כצוות חינוך להרהר עליהן בשלב הזה כי אני לא חושבת שאנחנו יכולים לתת פתרונות לכל הסוגיות שהועלו.
חשוב לי להוסיף שהסרטון שהעלית מאד ריגש אותי כי המסר באמצעותו מגיע יותר מהר ולכל הפלחים????
בהצלחה
רינה כיאל- סטודנטית לתואר שני במינהל מערכות חינוך