בשבוע שעבר לוויתי קבוצה של תלמידי יא' הלומדים במגמת מדעי המחשב יחד עמיתיי למקצוע לביקור בחברת ההייטק "SanDisk" בכפר סבא. מעט על סאנדיסק: נוסדה ב-1988 על ידי ד"ר אלי הררי, היא בת-סמכא בינלאומית בכל הנוגע לטכנולוגיית זיכרון בלתי נדיף. כיום היא הספקית הגדולה בעולם של מוצרי אחסון נתונים בזיכרון פלאש. כיום מחזיקה SanDisk ביותר מ-450 פטנטים אמריקניים וזרים, והיא החברה היחידה בעולם בעלת זכויות גם לייצור וגם למכירה של כל פורמט כרטיס פלאש.
הנושא העיקרי שבו יום העיון עסק היה הזיכרון, המהווה מעין "מחסן" לאחסון ולשליפה של נתונים מסוגים שונים. נושא הזכרון הוסבר מכמה היבטים: היבט הסטורי –השוואה בין זכרון הסטורי לבין זכרון דיגיטאלי, היבט קוגנטיבי- זכרון לטווח קצר, זכרון לטווח ארוך , מבנה המוח ותפקודיו והשפעותיו על הזכרון , זכרון קולקטיבי, ביולוגי ובזיכרון וירטואלי. הוצגו מספר דוגמאות של תעתועי ראייה והבחנו בהבדלים.
מה אתם רואים- גשר או שורה של ספינות?
בתום הביקור נערכה תחרות בין התלמידים (שאלות זכירה בכל מה שקשור ליום זה בנושא ההרצאות ופרטים קטנים שהיו צריכים לזכור עד הפרט הקטן ביותר - לדוגמא: איזו חולצה לבשה המרצה הראשונה, או איזו תחנת דלק נמצאת באיזור התעשיה אליו הגענו) מקבוצות שונות (כל קבוצה מבית ספר אחר), התלמידה שלנו עלתה לגמר וזכתה בתחרות במקום הראשון וקיבלה נגן MP4 מתוצרת SanDisk. לבסוף, הופיע פאנל של מספר עובדים בחברה, שסיפר לילדים על החוויות האישיות שלהם בעבודה , איך הגיעו לחברה זו, התלמידים הפנו אליהם שאלות, אותן הכינו מראש.
לאור הנאמר בתום יום עיון זה , ניתן להסיק כי ברגע שנבין כיצד נשמרים הזכרונות, נוכל להעתיק אותם למחשב. קרי, נוכל "לגבות" את המוח לדיסק הקשיח ולהרחיב את יכולת הזיכרון שלנו עד אינסוף. נוכל לאפשר למידה מיידית של כל תחום שנרצה, ממש כמו במטריקס. נוכל גם להקליט ולצפות, או יותר נכון - לחוות מחדש את כל החלומות והזכרונות שלנו, גם המודחקים ביותר. נוכל בסופו של דבר לתקשר טלפתית ישירות ממוח למוח ואולי נוכל אפילו לשתף מוחות בשלב כלשהו. נוכל גם לשמר מוח של אדם באמצעות חיבורו לרשת, ובשלב מסוים גם העתקתו לרשת, מה שיאפשר למעשה קיום וירטואלי מוחלט ללא צורך בגוף גשמי.
ככל שההבנה שלנו בכל הקשור לפעולת המוח הולכת ומתרחבת, כך יתרחבו גם היכולות שלנו.ריי קורצוויל חוזה כי כבר בשנת 2029 יהיו נפוצים מגוון שתלים עצביים שישפרו ויגבירו את הזיכרון, החשיבה והתפיסה של המוח האנושי. עם זיכרון בלתי מוגבל וכוח חישוב גדול לאין שעור נוכל להגיע לפיתוחים טכנולוגיים מהירים הרבה יותר וייתכן כי נחווה פריצות דרך מדעיות בכל תחום אפשרי שלא ניתן לדעת להיכן יובילו את האנושות.
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A2%D7%99%D7%93%D7%9F_%D7%94%D7%9E%D7%9B%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%97%D7%95%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%AA
כמובן שיש גם צדדים שליליים בטכנולוגיות מסוג זה איתם נאלץ להתמודד. בעיות מוסריות קשות יעלו. האם נרצה לאפשר למוחות לחיות ללא גוף אנושי? מי מלבד הרופאים שלנו יקבלו את המידע האולטימטיבי אודות מצב גופנו? קשה לדעת באילו דילמות מוסריות נעמוד, אבל נאלץ להתמודד איתן רק בבוא היום. הטכנולוגיה, כמו תמיד, תמשיך לרוץ קדימה ולעולם לא תעצור.
הנושא העיקרי שבו יום העיון עסק היה הזיכרון, המהווה מעין "מחסן" לאחסון ולשליפה של נתונים מסוגים שונים. נושא הזכרון הוסבר מכמה היבטים: היבט הסטורי –השוואה בין זכרון הסטורי לבין זכרון דיגיטאלי, היבט קוגנטיבי- זכרון לטווח קצר, זכרון לטווח ארוך , מבנה המוח ותפקודיו והשפעותיו על הזכרון , זכרון קולקטיבי, ביולוגי ובזיכרון וירטואלי. הוצגו מספר דוגמאות של תעתועי ראייה והבחנו בהבדלים.
בתום הביקור נערכה תחרות בין התלמידים (שאלות זכירה בכל מה שקשור ליום זה בנושא ההרצאות ופרטים קטנים שהיו צריכים לזכור עד הפרט הקטן ביותר - לדוגמא: איזו חולצה לבשה המרצה הראשונה, או איזו תחנת דלק נמצאת באיזור התעשיה אליו הגענו) מקבוצות שונות (כל קבוצה מבית ספר אחר), התלמידה שלנו עלתה לגמר וזכתה בתחרות במקום הראשון וקיבלה נגן MP4 מתוצרת SanDisk. לבסוף, הופיע פאנל של מספר עובדים בחברה, שסיפר לילדים על החוויות האישיות שלהם בעבודה , איך הגיעו לחברה זו, התלמידים הפנו אליהם שאלות, אותן הכינו מראש.
לאור הנאמר בתום יום עיון זה , ניתן להסיק כי ברגע שנבין כיצד נשמרים הזכרונות, נוכל להעתיק אותם למחשב. קרי, נוכל "לגבות" את המוח לדיסק הקשיח ולהרחיב את יכולת הזיכרון שלנו עד אינסוף. נוכל לאפשר למידה מיידית של כל תחום שנרצה, ממש כמו במטריקס. נוכל גם להקליט ולצפות, או יותר נכון - לחוות מחדש את כל החלומות והזכרונות שלנו, גם המודחקים ביותר. נוכל בסופו של דבר לתקשר טלפתית ישירות ממוח למוח ואולי נוכל אפילו לשתף מוחות בשלב כלשהו. נוכל גם לשמר מוח של אדם באמצעות חיבורו לרשת, ובשלב מסוים גם העתקתו לרשת, מה שיאפשר למעשה קיום וירטואלי מוחלט ללא צורך בגוף גשמי.
ככל שההבנה שלנו בכל הקשור לפעולת המוח הולכת ומתרחבת, כך יתרחבו גם היכולות שלנו.ריי קורצוויל חוזה כי כבר בשנת 2029 יהיו נפוצים מגוון שתלים עצביים שישפרו ויגבירו את הזיכרון, החשיבה והתפיסה של המוח האנושי. עם זיכרון בלתי מוגבל וכוח חישוב גדול לאין שעור נוכל להגיע לפיתוחים טכנולוגיים מהירים הרבה יותר וייתכן כי נחווה פריצות דרך מדעיות בכל תחום אפשרי שלא ניתן לדעת להיכן יובילו את האנושות.
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A2%D7%99%D7%93%D7%9F_%D7%94%D7%9E%D7%9B%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%97%D7%95%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%AA
כמובן שיש גם צדדים שליליים בטכנולוגיות מסוג זה איתם נאלץ להתמודד. בעיות מוסריות קשות יעלו. האם נרצה לאפשר למוחות לחיות ללא גוף אנושי? מי מלבד הרופאים שלנו יקבלו את המידע האולטימטיבי אודות מצב גופנו? קשה לדעת באילו דילמות מוסריות נעמוד, אבל נאלץ להתמודד איתן רק בבוא היום. הטכנולוגיה, כמו תמיד, תמשיך לרוץ קדימה ולעולם לא תעצור.
הבלוג של איריס חרודי. שמי אלה אסרף מה שלומך?תוך כדי חיפוש אחר בלוג מעניין, ששם אני צריכה להגיב לצורך מטלה בקורס תקשוב, נתקלתי בבלוג שלך, קראתי את מה שכתבת ועניין אותי לקרוא על ההתפתחות הטכנולוגית, תוך שאני מחפשת לראות מי כתב את הבלוג ראיתי שזו את איריס רז נכון? אז דעי לך שאת כותבת יפה והבלוג שלך מעניין.
השבמחקהיי אלה,
השבמחקברוכה הבאה לבלוג שלי. שמחה מאוד להפגש איתך גם כאן. אני משתדלת לכתוב על נושאים שמעניינים ואף עשויים לקומם מעט את הקוראים על מנת לקבל תגובות ולהציף את הנושאים אשר מסקרנים/ מקוממים/ מטרידים אותי הקשורים כמובן לשילוב הטכנולוגיה בלמידה - הוראה.
תודה על תגובתך, אני מזמינה אותך להכנס לבלוג שלי ולהגיב בפוסטים הבאים.
בהצלחה בהמשך הדרך,
איריס.