יום שישי, 30 באפריל 2010

התפתחות האוטונומיה והניהול העצמי במערכת החינוך

מאמר מעניין שקראתי במסגרת לימודי תואר שני בחינוך הסוקר את התפתחות האוטונומיה בחינוך בבתי הספר בישראל מקום המדינה.
במאמר צויין הצורך לשיוויון, אשר נוצר בשל הרצון לאחד בין אוכלוסיית המהגרים הגדולה שהגיעה ארצה והיתה צריכה להתאחד למקשה אחת, לעם אחד.
ההתערבות הראשונה של ממשלת ישראל היתה בקביעת חוקי תקנות וחוזרים אשר יחוייבו בכל מרכזי/ מוסדות החינוך בארץ. במאמר מתוארת הדרך שבה חדרה האוטונומיה לבתי הספר ואפשרה העצמה של המורה, גיוון של תוכניות לימודים, דרכי הוראה ושיתוף הורים למאמץ החינוכי.
משרד החינוך הפעיל תוכנית לעידוד יוזמות בקרב המורים, אשר באה לידי ביטוי בהענקת אוטונומיה פדגוגית למורים, אימוץ דרך הפעולה החינוכית בה צוות המורים האמין, המתאימה לאופי ביה"ס.
בשעה שחל קיצוץ בתקציב ושעות הלימוד קוצצו תוכנית זו ספגה מהלומה קשה– דבר שאינו יכול לעלות בקנה אחד עם התוכנית לעידוד יוזמות.
בהמשך תפסה תאוצה יוזמה חדשה ליצירת מודל מקיף של בתי ספר בניהול עצמי ומנהיגות בית ספרית.
מתוך מחקרים שבוצעו על ניהול עצמי עולה כי ניהול עצמי משפיע בצורה חיובית על מחוייבות המסורים למקצוע ההוראה ולהישגים האקדמיים של התלמידים, דבר המוכיח כי יש להשקיע זמן בתוכניות ולהיאזר בסבלנות בהטמעה של תוכניות ולהסיק מסקנות בסוף התהליך ולא במהלכו.
דבר נוסף, לדעתי חשוב ביותר, אשר הוכיח עצמו בעבר הוא שיש לתת קרדיט למורים ולהנהלה ולאפשר להם להנהיג ולקדם פעילויות ותוכניות בית ספריות אשר יתאימו לאופי האוכלוסיה הלומדת באותו בית ספר מבלי להכתיב סטנדרטים או להתערב בניהול הפדגוגי של ביה"ס.

תגובה 1:

  1. איריס
    האם בעקבות קריאת המאמר לא הייתה לך הרגשה שאנו ציבור המורים משמשים ככלי משחק של מעצבי המדיניות ?
    בעקבות קריאת המאמר התחזקה בי הרגשת הייאוש שהמערכת מונעת משיקולים פוליטיים וכלכליים והאנשים המובילים את המערכת דואגים להשאיר את הכח והשררה בידהם.

    השבמחק