זהו, הגעתי כמעט לקו הסיום, יום אחרי המבחן האחרון, הרגשה נפלאה ומיוחדת, הרגשה של הקלה ושחרור. אך עדיין לא תם ונשלם. זהו פוסט סיכום שהוא בעצם התחלה חדשה, שבה אני מצויידת בארגז כלים של סוכנת תקשוב- שאותו קיבלתי בסיום הלימודים במגמת תקשוב ולמידה בניצוחה המושלם של ד"ר גילה קורץ.
במבט לאחור, לאחר עיון בפוסטים הקודמים שכתבתי, בפוסט הראשון הקצרצר שכתבתי , בו הייתי מאוד מדודה במלים וכתבתי תשובות קצרות הקולעות במדויק למה שנתבקשתי לכתוב (-: - זה מצחיק, כי הרגשתי אז מאוד זהירה , חששות שהציפו אותי בפרט בשל העובדה שזו חשיפה, פומביות , שאינני רגילה אליה, התלמידים שלי אולי יגיעו לפוסטים האלה, אולי אף המנהל או סגניות של המנהל, ההורים, כולם עשויים להגיע לפוסטים שאכתוב. גם כאשר גילה ,בהדרכתה, איפשרה לסגור את הבלוג לקוראים חיצוניים - עדיין קיננה בי הדילמה בין קבלת משובים לבין החשיפה שלא היטיבה עמי. לבסוף כמו כולם , עם הזרם , נסחפתי להמשך עבודה עם בלוג פתוח לכולם.
הנושאים בהם התמקדתי היו בעיקר נושאים שעניינו אותי בתחום התקשוב, נושאים שחשבתי ש"שווה" לי להשקיע ולקרוא עליהם- יחד עם זאת הייתי מאוד רגישה לנושאים שיכולים לעניין את הקוראים ולכן בחרתי בנושאים משותפים שיכולים לעניין אותי ובעיקר למשוך את הקוראים. משיכת הקוראים היתה חשובה לי מכיוון שבתהליך למידה חשוב לקבל משוב כן ואמיתי מהסובבים אחרת לא מתקיימת למידה ואין הפרייה משמעותית בתהליך הלמידה ,חיזוק לכך קיבלתי גם בשיעורה של ד"ר נטע נוצר שהתייחסה לכך בנושא למידה משמעותית.
אני חושבת שניהול בלוג הוא מיומנות, אשר צריך לפתח אותה תוך שימוש ופעולה המתבקשת מהלומד. מיומנות זו נרכשת במשך הזמן והניסיון. ראיה לכך היא כל התהליך הזה שעברתי מפוסט קצר ונטול תחושות, רגשות, מחשבות וכתיבה חופשית לפוסט שאני כותבת עכשיו שהוא חופשי וחסר מחסומים, שבו אני מרגישה שניתן לכתוב בגבולות הטעם הטוב כל דבר כמעט.
בזכות ניהול הבלוג, חיפשתי מקורות מידע בתחומים שונים והתעניינתי לעומקו של עניין, במסגרת התכנים שנלמדו, מיזגתי תכנים, חשתי שדברים מתקשרים אחד לשני, כאשר למדתי ממרצה אחד ומרצה אחר הזכיר אותם או גרם לי להיזכר באותו עניין ולהעמיק בו, לחשוב עליו שוב, ולהגיע כך לרמות חשיבה גבוהות יותר- הערכה/ כתיבה ביקורתית, אנליזה וסינתיזה של כל הנלמד. כאן המקום בו "חיברתי" , "תפרתי" את הכל. אלולא הבלוג, אני מודה ,כי לא הייתי מגיעה לרמות חשיבה גבוהות שאותם הזכרתי. לדעתי, זה מה שנדרש מבית הספר לעשות בכדי להעלות את רמת החשיבה של כל לומד (ראו פוסט קודם שכתבתי בנושא הקשר ההדוק בין חשיבה ללמידה) - ולכן אני ממליצה לכל מורה להשתמש בהוראתו בכלי זה- לאפשר ללומדים לנהל בלוג משלהם, מקום שבו יוכלו להשיג יותר בלמידה ולהרגיל אותם להגיע לרפלקציה עצמית , הערכה , פיתוח רעיונות חדשים ובכך להעצים את הלמידה בכל תחום שהוא.
אני רוצה להודות ולחבק את כל מי שהיה לצידי ותמך בי באופן ישיר או עקיף:
חיבוק ראשון וחזק לנעמי , המלווה שלי, השותפה שלי, החברה שלי, הבחורה שבאמת לימדה אותי המון ושיתפה אותי בכל, ונתנה לי להרגיש נוח במחיצתה, ויחד הצלחנו לבצע את המשימות הנדרשות בהרמוניה ובשיתוף פעולה פורה ומוצלח ובשילוב מנצח של אהבה, התחשבות והנאה.
חיבוק שני וחזק לכל החברים והחברות שזכיתי להכיר במגמת תקשוב ולמידה, הייתם שותפים אמיתיים, שמחתי להיות בחברתכם, שמחתי להיות חלק מכם. ומאחלת לכל אחד ואחד מכם הצלחה בהמשך הדרך.
חיבוק שלישי חזק ומלא הערכה לד"ר גילה קורץ, הכרתי בחיי הרבה מאוד מרצים: באוניברסיטה, במכללות, בהשתלמויות, בימי עיון ועוד, מעולם לא הכרתי כמוך, תמיד בחיוך רחב ורצון טוב לעזור, לתמוך, להיות קשובה לצרכי כסטודנטית ולצרכי הקבוצה כולה לגיבושה מתחילת הדרך והצלחתה. יישר כוח, עלי והצליחי !
במבט לאחור, לאחר עיון בפוסטים הקודמים שכתבתי, בפוסט הראשון הקצרצר שכתבתי , בו הייתי מאוד מדודה במלים וכתבתי תשובות קצרות הקולעות במדויק למה שנתבקשתי לכתוב (-: - זה מצחיק, כי הרגשתי אז מאוד זהירה , חששות שהציפו אותי בפרט בשל העובדה שזו חשיפה, פומביות , שאינני רגילה אליה, התלמידים שלי אולי יגיעו לפוסטים האלה, אולי אף המנהל או סגניות של המנהל, ההורים, כולם עשויים להגיע לפוסטים שאכתוב. גם כאשר גילה ,בהדרכתה, איפשרה לסגור את הבלוג לקוראים חיצוניים - עדיין קיננה בי הדילמה בין קבלת משובים לבין החשיפה שלא היטיבה עמי. לבסוף כמו כולם , עם הזרם , נסחפתי להמשך עבודה עם בלוג פתוח לכולם.
הנושאים בהם התמקדתי היו בעיקר נושאים שעניינו אותי בתחום התקשוב, נושאים שחשבתי ש"שווה" לי להשקיע ולקרוא עליהם- יחד עם זאת הייתי מאוד רגישה לנושאים שיכולים לעניין את הקוראים ולכן בחרתי בנושאים משותפים שיכולים לעניין אותי ובעיקר למשוך את הקוראים. משיכת הקוראים היתה חשובה לי מכיוון שבתהליך למידה חשוב לקבל משוב כן ואמיתי מהסובבים אחרת לא מתקיימת למידה ואין הפרייה משמעותית בתהליך הלמידה ,חיזוק לכך קיבלתי גם בשיעורה של ד"ר נטע נוצר שהתייחסה לכך בנושא למידה משמעותית.
אני חושבת שניהול בלוג הוא מיומנות, אשר צריך לפתח אותה תוך שימוש ופעולה המתבקשת מהלומד. מיומנות זו נרכשת במשך הזמן והניסיון. ראיה לכך היא כל התהליך הזה שעברתי מפוסט קצר ונטול תחושות, רגשות, מחשבות וכתיבה חופשית לפוסט שאני כותבת עכשיו שהוא חופשי וחסר מחסומים, שבו אני מרגישה שניתן לכתוב בגבולות הטעם הטוב כל דבר כמעט.
בזכות ניהול הבלוג, חיפשתי מקורות מידע בתחומים שונים והתעניינתי לעומקו של עניין, במסגרת התכנים שנלמדו, מיזגתי תכנים, חשתי שדברים מתקשרים אחד לשני, כאשר למדתי ממרצה אחד ומרצה אחר הזכיר אותם או גרם לי להיזכר באותו עניין ולהעמיק בו, לחשוב עליו שוב, ולהגיע כך לרמות חשיבה גבוהות יותר- הערכה/ כתיבה ביקורתית, אנליזה וסינתיזה של כל הנלמד. כאן המקום בו "חיברתי" , "תפרתי" את הכל. אלולא הבלוג, אני מודה ,כי לא הייתי מגיעה לרמות חשיבה גבוהות שאותם הזכרתי. לדעתי, זה מה שנדרש מבית הספר לעשות בכדי להעלות את רמת החשיבה של כל לומד (ראו פוסט קודם שכתבתי בנושא הקשר ההדוק בין חשיבה ללמידה) - ולכן אני ממליצה לכל מורה להשתמש בהוראתו בכלי זה- לאפשר ללומדים לנהל בלוג משלהם, מקום שבו יוכלו להשיג יותר בלמידה ולהרגיל אותם להגיע לרפלקציה עצמית , הערכה , פיתוח רעיונות חדשים ובכך להעצים את הלמידה בכל תחום שהוא.
אני רוצה להודות ולחבק את כל מי שהיה לצידי ותמך בי באופן ישיר או עקיף:
חיבוק ראשון וחזק לנעמי , המלווה שלי, השותפה שלי, החברה שלי, הבחורה שבאמת לימדה אותי המון ושיתפה אותי בכל, ונתנה לי להרגיש נוח במחיצתה, ויחד הצלחנו לבצע את המשימות הנדרשות בהרמוניה ובשיתוף פעולה פורה ומוצלח ובשילוב מנצח של אהבה, התחשבות והנאה.
חיבוק שני וחזק לכל החברים והחברות שזכיתי להכיר במגמת תקשוב ולמידה, הייתם שותפים אמיתיים, שמחתי להיות בחברתכם, שמחתי להיות חלק מכם. ומאחלת לכל אחד ואחד מכם הצלחה בהמשך הדרך.
חיבוק שלישי חזק ומלא הערכה לד"ר גילה קורץ, הכרתי בחיי הרבה מאוד מרצים: באוניברסיטה, במכללות, בהשתלמויות, בימי עיון ועוד, מעולם לא הכרתי כמוך, תמיד בחיוך רחב ורצון טוב לעזור, לתמוך, להיות קשובה לצרכי כסטודנטית ולצרכי הקבוצה כולה לגיבושה מתחילת הדרך והצלחתה. יישר כוח, עלי והצליחי !
