אחת הדילמות של החרדים לפרטיות שהיתה למרמס בעידן שבו הרשתות החברתיות הפופולריות מעודדות את כולנו לחשוף כמה שיותר מידע על עצמנו, במובן שהרבה מהפרטיות שאיננה היא תוצאה של מסירת מידע באופן יזום מצד הגולשים.
אנחנו מספרים היכן אכלנו, לאן יצאנו, מה מצב-הרוח שלנו, מצבנו המשפחתי או על מקום העבודה שלנו. לעתים איננו מודעים לכך שאחרים שאישרנו כחברים בפייסבוק קוראים מידע שלא היינו רוצים שיקראו ויידעו, אך אנו לא חושבים על כך, אנו מרגישים חופשיים לספר ולתעד דברים שבעצם מאוד אישיים לנו, ואולי במחשבה שנייה לא היינו כותבים את כל מה שנכתב כלאחר יד.
נשאלת השאלה- האם עצם קיומם של אתרים כמו פייסבוק הוא ההוכחה שאין לנו עוד צורך בפרטיות?
ד"ר מיכאל בירנהק, בספרו "מרחב פרטי: הזכות לפרטיות בין משפט לטכנולוגיה", טוען שמדובר במונח שעובר שינוי. "הפרטיות היתה מאז ומעולם מושג דינמי, שמשתנה כל הזמן לפי שינויים חברתיים, תרבותיים וטכנולוגיים - וכמובן משפטיים. הפרטיות לא מתה, אבל היא כן נתונה במתקפה חזיתית מכיוונים רבים, שמאיימים עליה בו-זמנית". דיעה נוספת שמצאתי על נושא זה ומאוד מעניינת בגישתה היא דעתו של ינקי מרגלית, לשעבר מנכ"ל ויזם אלדין והיום יזם חברתי,אשר טוען כי פרטיות היא מושג חדש יחסית. "המין האנושי חי רוב חייו בלי פרטיות", הוא אומר. "איזו פרטיות היתה לשבט הקדום? פרטיות הומצאה במאות השנים האחרונות, יחד עם תהליך העיור. כשעברנו לעיר הגדולה, ניצלנו את העיור כדי להתחבא. רצינו אנונימיות. זה דבר חדש שלדעתי ייעלם. לא תהיה לנו פרטיות לנצח". תגובה קצת מפתיעה, תודו שלא חשבתם בכיוון הזה, גם אני לא.
מה שכן מטריד את מרגלית הוא המידע שבידי התאגידים. "הם מנצלים את המידע וסוחרים בו, אבל גם מאבדים את זה, כי כל נתון שנאסף גם הולך לאיבוד. אין דבר כזה שמידע נאסף ולא דולף. מה שרואים היום עם אתר וויקיליקס, העוסק בהדלפה של מסמכים תוך עקיפה של צנזורה או של חוקי הפרטיות, מראה לנו שכשארגונים גדולים ומדינות אחראים על איסוף אינפורמציה, הם לא יודעים לעבוד. 'חוק הכבידה' גורם לכך שאינפורמציה שנאגרת גם יוצאת החוצה".
דברים אלה הזכירו לי את דברי ד"ר הסגל, אשר בשיעורו האחרון הסביר לנו שברגע שאנו פותחים חשבון בפייסבוק אנו חותמים במודע או שלא במודע (מי קורא את ה"אותיות הקטנות" ? ) במסמך סטנדרטי המאשר את מסירת כל הקבצים והתכנים שנשתמש בהם לטובת פייסבוק , אשר יוכלו לסחור ולהשתמש בחומר זה כאוות נפשם - מאיתנו נשללת הבעלות על מסמכים ותמונות שאנו מעלים לחשבוננו בפייסבוק- במלים אחרות, כל החומר שאנו מעלים עובר לבעלותה של פייסבוק.
לפרשת וויקיליקס יש משמעות אדירה מבחינת היחסים שבין מדינות לאזרחיה, ובין מדינות לבין עצמן. אני מניחה שההרתעה החדשה המתמשכת של חשיפת תקשורת פנימית תגרום לבירוקרטים להיות יותר זהירים בהתבטאויות פנימיות ולא רק חיצוניות, ולמצב בו מדינות לוקחות אחריות על מוצא פיהם ומעשיהם של פקידיה. מדינות מוכרחות להפנים את השינוי – העולם הופך לשקיף יותר. פרשה זו ממחישה כי לאינטרנט יש יכולת ממשית להוביל בפועל לצמצום בהיקף הצנזורה המדינתית על סוגֵיה ולגידול בהיקף חופש הביטוי.
פרופ' גוסטבו מהמחלקה לאנתרופולוגיה וסוציולוגיה באוניברסיטת חיפה לא מאמין שהצורך בפרטיות עבר מהעולם. "הצורך בפרטיות הוא צורך חברתי אוניברסלי. מקורו ביסודות של התפקוד של חברה. חברה מתפקדת כשכל אחד מחבריה ממלא תפקידים מגוונים שחלקם אינם רלבנטיים לאחר. היותי אב ובעל אינו רלבנטי ליכולת המקצועית שלי; היותי בעל בעיה נפשית, שאיתה אני מתמודד בהצלחה, אינו רלבנטי לתפקידים הציבוריים שלי". אני מסכימה עם דבריו של פרופ' גוסטבו ומאמינה שהפרטיות היא מצרך חשוב ביותר התורם לשפיות האדם באותה המידה שסביבה תורמת להתפתחותו של האדם.
אני חושבת שהפרטיות משרתת צורך אנושי בסיסי . הדבר העיקרי שהשתנה הוא האיומים על הפרטיות והנסיונות לערער אותה. למעשה, לכל אחד ואחד מאתנו יש גבול מסוים שממנו ואילך הוא לא מוכן שאחרים יהיו מעורבים בעניינים הפרטיים שלו. לדעתי, הפרטיות לא מתה, היא לובשת פנים אחרות לחלוטין, ותפקידנו לדעת לווסת השפעה זו של הרשתות החברתיות בכך שנהיה ערים ומודעים לחסרונות טכנולוגיה חדישה זו - web 2.0, ונשכיל להדריך את ילדינו- דור ההמשך- בהתאם וללמד אותם שגם ברשת אנו מגנים על פרטיותנו ולא נסחפים וכותבים את כל העולה בדעתנו. אני מודה, זוהי משימה לא פשוטה בכלל !
ולסיום, סרטון מיו טיוב בנושא הגדרות פרטיות בחשבון הפייסבוק ואזהרות באשר לשימוש בחשבון זה- מומלץ מאוד!
אנחנו מספרים היכן אכלנו, לאן יצאנו, מה מצב-הרוח שלנו, מצבנו המשפחתי או על מקום העבודה שלנו. לעתים איננו מודעים לכך שאחרים שאישרנו כחברים בפייסבוק קוראים מידע שלא היינו רוצים שיקראו ויידעו, אך אנו לא חושבים על כך, אנו מרגישים חופשיים לספר ולתעד דברים שבעצם מאוד אישיים לנו, ואולי במחשבה שנייה לא היינו כותבים את כל מה שנכתב כלאחר יד.
נשאלת השאלה- האם עצם קיומם של אתרים כמו פייסבוק הוא ההוכחה שאין לנו עוד צורך בפרטיות?ד"ר מיכאל בירנהק, בספרו "מרחב פרטי: הזכות לפרטיות בין משפט לטכנולוגיה", טוען שמדובר במונח שעובר שינוי. "הפרטיות היתה מאז ומעולם מושג דינמי, שמשתנה כל הזמן לפי שינויים חברתיים, תרבותיים וטכנולוגיים - וכמובן משפטיים. הפרטיות לא מתה, אבל היא כן נתונה במתקפה חזיתית מכיוונים רבים, שמאיימים עליה בו-זמנית". דיעה נוספת שמצאתי על נושא זה ומאוד מעניינת בגישתה היא דעתו של ינקי מרגלית, לשעבר מנכ"ל ויזם אלדין והיום יזם חברתי,אשר טוען כי פרטיות היא מושג חדש יחסית. "המין האנושי חי רוב חייו בלי פרטיות", הוא אומר. "איזו פרטיות היתה לשבט הקדום? פרטיות הומצאה במאות השנים האחרונות, יחד עם תהליך העיור. כשעברנו לעיר הגדולה, ניצלנו את העיור כדי להתחבא. רצינו אנונימיות. זה דבר חדש שלדעתי ייעלם. לא תהיה לנו פרטיות לנצח". תגובה קצת מפתיעה, תודו שלא חשבתם בכיוון הזה, גם אני לא.
מה שכן מטריד את מרגלית הוא המידע שבידי התאגידים. "הם מנצלים את המידע וסוחרים בו, אבל גם מאבדים את זה, כי כל נתון שנאסף גם הולך לאיבוד. אין דבר כזה שמידע נאסף ולא דולף. מה שרואים היום עם אתר וויקיליקס, העוסק בהדלפה של מסמכים תוך עקיפה של צנזורה או של חוקי הפרטיות, מראה לנו שכשארגונים גדולים ומדינות אחראים על איסוף אינפורמציה, הם לא יודעים לעבוד. 'חוק הכבידה' גורם לכך שאינפורמציה שנאגרת גם יוצאת החוצה".
דברים אלה הזכירו לי את דברי ד"ר הסגל, אשר בשיעורו האחרון הסביר לנו שברגע שאנו פותחים חשבון בפייסבוק אנו חותמים במודע או שלא במודע (מי קורא את ה"אותיות הקטנות" ? ) במסמך סטנדרטי המאשר את מסירת כל הקבצים והתכנים שנשתמש בהם לטובת פייסבוק , אשר יוכלו לסחור ולהשתמש בחומר זה כאוות נפשם - מאיתנו נשללת הבעלות על מסמכים ותמונות שאנו מעלים לחשבוננו בפייסבוק- במלים אחרות, כל החומר שאנו מעלים עובר לבעלותה של פייסבוק.
לפרשת וויקיליקס יש משמעות אדירה מבחינת היחסים שבין מדינות לאזרחיה, ובין מדינות לבין עצמן. אני מניחה שההרתעה החדשה המתמשכת של חשיפת תקשורת פנימית תגרום לבירוקרטים להיות יותר זהירים בהתבטאויות פנימיות ולא רק חיצוניות, ולמצב בו מדינות לוקחות אחריות על מוצא פיהם ומעשיהם של פקידיה. מדינות מוכרחות להפנים את השינוי – העולם הופך לשקיף יותר. פרשה זו ממחישה כי לאינטרנט יש יכולת ממשית להוביל בפועל לצמצום בהיקף הצנזורה המדינתית על סוגֵיה ולגידול בהיקף חופש הביטוי.
פרופ' גוסטבו מהמחלקה לאנתרופולוגיה וסוציולוגיה באוניברסיטת חיפה לא מאמין שהצורך בפרטיות עבר מהעולם. "הצורך בפרטיות הוא צורך חברתי אוניברסלי. מקורו ביסודות של התפקוד של חברה. חברה מתפקדת כשכל אחד מחבריה ממלא תפקידים מגוונים שחלקם אינם רלבנטיים לאחר. היותי אב ובעל אינו רלבנטי ליכולת המקצועית שלי; היותי בעל בעיה נפשית, שאיתה אני מתמודד בהצלחה, אינו רלבנטי לתפקידים הציבוריים שלי". אני מסכימה עם דבריו של פרופ' גוסטבו ומאמינה שהפרטיות היא מצרך חשוב ביותר התורם לשפיות האדם באותה המידה שסביבה תורמת להתפתחותו של האדם.
אני חושבת שהפרטיות משרתת צורך אנושי בסיסי . הדבר העיקרי שהשתנה הוא האיומים על הפרטיות והנסיונות לערער אותה. למעשה, לכל אחד ואחד מאתנו יש גבול מסוים שממנו ואילך הוא לא מוכן שאחרים יהיו מעורבים בעניינים הפרטיים שלו. לדעתי, הפרטיות לא מתה, היא לובשת פנים אחרות לחלוטין, ותפקידנו לדעת לווסת השפעה זו של הרשתות החברתיות בכך שנהיה ערים ומודעים לחסרונות טכנולוגיה חדישה זו - web 2.0, ונשכיל להדריך את ילדינו- דור ההמשך- בהתאם וללמד אותם שגם ברשת אנו מגנים על פרטיותנו ולא נסחפים וכותבים את כל העולה בדעתנו. אני מודה, זוהי משימה לא פשוטה בכלל !
ולסיום, סרטון מיו טיוב בנושא הגדרות פרטיות בחשבון הפייסבוק ואזהרות באשר לשימוש בחשבון זה- מומלץ מאוד!
