הטכנולוגיה והשלכותיה על החינוך

תחום הטכנולוגיה המתקדמת הוא תחום חדשני. במשך השנים אנשים המציאו דברים מדהימים וחדשניים כמו למשל פלאפונים ומחשבים. בכל שנה ושנה החידושים של הטכנולוגיה מתפתחים ומתחדשים.  

הסוגיות המעסיקות את חוקרי הטכנולוגיה ויחסי הגומלין שבינה לבין החברה, הן כלליות ביותר. הן אינן מתמקדות בטכנולוגיות המידע דווקא. אולם, כאשר אנשי חינוך משתמשים במונח "טכנולוגיה", הם מתכוונים, בדרך כלל, רק לטכנולוגיות הרלבנטיות לחינוך, ואלו הן, כמובן, טכנולוגיות המידע.

השאלה המרכזית הנדונה בהרחבה בתחום הפילוסופיה של הטכנולוגיה, היא השאלה עד כמה דטרמיניסטית ההשפעה של הטכנולוגיה על החברה ועל התרבות שלנו. כאשר שאלה זו נשאלת בניסוח זה, רבים סוברים שאומנם כן, אין אנו מסוגלים שלא להיות מושפעים מן הטכנולוגיה. אולם, אם נשנה את ניסוח השאלה ונשאל, "האם הטכנולוגיה היא כוח עליון?" נהיה זהירים יותר בתשובותינו. אולם, מסתבר, שאחרי דיון בשאלות נוספות, התשובה לשאלה זו איננה פשוטה כל כך, בייחוד אם שואלים אותה גם בהקשר של סביבות הלמידה "עתירות הטכנולוגיה", או בהקשר המודרני יותר של המפגש שבין טכנולוגיות המידע והחינוך, כלומר, בשימוש במדיום הנקרא אינטרנט.


דורון יוסף חסידים במאמרו מציג את הביקורת של מרטין היידגר ממנה עולה קריאה לחינוך להישמר מפני האגרסיביות של הטכנולוגיה ובעקבות זאת השינוי החל בנו, וליטול את המושכות לשם הבנתה היא והבנתנו אנו כבני אדם. בהמשך מוסיף את גרסתו של פרופ' דוד חן ומיודוסר אשר טוענים כי הטכנולוגיה היא אמצעי. שכן הם מדברים על שימוש נבון בטכנולוגיה ועל יצירה בעזרת הטכנולוגיה. סלומון אינו חורג באופן מהותי מההוגים הקודמים וטוען שבעבר שימשו טכנולוגיות ראשית הרחבה של הכוח הפיזי של האדם, של יכולת הזכרון שלו ושל כישורי התקשורת שלו ואילו הטכנולוגיות של היום מציעות קודם כל הרחבה מרשימה ביותר של היכולות האינטלקטואליות של האדם- כלומר הטכנולוגיה היא האמצעי.


דורון טוען שתפיסה משותפת זו את הטכנולוגיה אינה מפתיעה ותואמת לתפיסה והתנהלות יום יומית לנוכח החזות הגלויה של המושג- אותם כלים ואמצעים המאפשרים לנו את החיים המפותחים אותם אנו מכירים. לעומת זאת הציג את תפיסתו הקיצונית של ההוגה ניל פוסטמן. עבורו טכנולוגיה אינם מכשירים אלא מערכת אמונות המרכיבות עולם מחשבתי. בין אמונות אלה האמונה שהמטרה העיקרית של חשיבה אנושית היא יעילות, שחישוב טכנולוגי הוא בעל עדיפות על שיפוט אנושי, שמה שאינו מדיד לא קיים ושענייניהם של אזרחים מטופלים בצורה טובה ביותר ע"י מומחים טכנולוגיים.
פוסטמן, לדעתי, חריף מאוד בביקורתו עד כדי כך שמשווה את הקנאות הדתית באירן לאללה ליחסה של אמריקה לטכנולוגיה. וממשיך לטעון כי הטכנולוגיה היא דת חדשה ובני אדם מרגישים שהם מחוייבים לציית לרצונה. הוא מתנגד לתפיסה לפיה חדשנות טכנולוגית היא מושג נרדף לקדמה אנושית. מתוך ביקורת זו, פוסטמן מסיק כי עלינו לבחון תחילה את מטרת החינוך לפני שניתן מקום לטכנולוגיה. הטכנולוגיה החדשה יוצרת הסחה וחוסר רלבנטיות מטכנולוגיה קיימת, ומתריע מכך שלכל טכנולוגיה ישנן השלכות שליליות ומחירים שיש לשלם. ומוסיף כי שילוב המחשבים בחיי היום יום מביא לאמונה כי בעיות חשובות נפתרות ע"י מחשבים, כשלמעשה בעיות רציניות ומשמעותיות אינן טכניות ואינן נוגעות לזמינות של מידע.


לסיכום, כותב המאמר מציג את טענתו של מרקוזה שגורס כי על החינוך להוביל את ההתייחסות לטכנולוגיה ולא לעקוב ולהשתרך אחריו. ולתפיסה זו אני מצטרפת ומדגישה את הצורך להביא ולהשאיר את הטכנולוגיה כאמצעי התומך במטרות החינוך וביעדיה, עלינו להשאיר את הטכנולוגיה כמסייעת ללמידה ולא כמטרה בפני עצמה. כפי שסלומון טען, אסור שנגיע למצב שבו יכשכש זנב הטכנולוגיה בגוף החינוך. התפיסה הפדגוגית צריכה להיות פתוחה לחידושים טכנולוגיים אך לא לתת להם להוביל אותה באף. פדגוגיה המתעלמת ממה שהטכנולוגיה מציעה לה היא פדגוגיה אנכרוניסטית הפוגעת בעצמה כיוון שהיא מעקרת את מה שעשוי לאפשר את מימושה. מצד שני, טכנולוגיה שניתנת לה הפריווילגיה להכתיב את הפדגוגיה הופכת אותה למערכת של פעילויות של למידת-סרק המקשטות את המיחשוב כדי להצדיק את קיומו.

(סלומון ג., 2000- "מי מכשכש במי?") 

בכתיבת פוסט זה נעזרתי במאמר המרתק של דורון יוסף חסידים שנקרא "בקורת פילוסופית על טכנולוגיה וחינוך" -

http://c3.ort.org.il/Apps/Public/getfile.aspx?inline=yes&f=files/ba3c28fc-8c3e-46d9-b4f3-effda4c7e27b/f298dbf7-382a-4a0a-a74c-b6b5e19148ea/c36cba66-e66e-4d16-865c-3dff3ec8f691/e1a77d60-04ac-446b-b0c8-44991a69650d.pdf

מה סגנון הלמידה שלך?

מתוך עיון במאמרים המופיעים בסילבוס של אחד הקורסים השונים במסגרת לימודי תואר שני במכללה ,  נתקלתי בנושא די מרתק וחשוב  בתחום הלמידה, שנקרא סגנונות למידה.


סגנון למידה הוא הדרך בה אדם מעדיף להתמודד עם מידע חדש. לכל אחד מאיתנו דרך ייחודית לקלוט ולעבד מידע – או ללמוד. יחד עם זאת יש דפוסים משותפים, העדפות וגישות משותפות. הכרת סגנון הלמידה האישי יכולה לסייע בהבנת העובדה שקיימת שונות בין לומדים ושתתכן התייחסות שונה (משלך) למצב נתון.


ליציגר ואוסיף חילקו את התהליכים לכמה קבוצות:
1. קוגניטיבי - איך משיג את הידע.
2. תפישתי - כיצד מעובד הידע. יש כאלו שתמיד ינסו לחפש את הקשר בין אירועים, ואצל אחרים כל אירוע יפעיל סדרה של רעיונות חדשים.
3. ריגושי - ההנעה, תהליכי קבלת החלטות, ערכים ורגשות משפיעים גם הם על תהליכי למידה.


מספר חוקרים ניסו להרחיב את הנושא. קולב הוא אחד הבולטים ביניהם. התיאוריה של קולב על סגנונות למידה מתייחסת לשני מימדים של העדפות תלמידים :


א. דרכי קלט של מידע -נסיון קונקרטי או תפישה אבסטרקטית.
ב. דרכי הפנמה של מידע - פעילה או רפלקטיבית.


2 מימדים אלו מאפשרים להגדיר 4 סוגים של לומדים :
* קונקרטי-רפלקטיבי. שאלה אופיינית היא "למה?" . מגיבים טוב כאשר מסבירים להם איך החומר הנלמד מתקשר לנסיונם, לתחומי העניין ולעתידם. המדריך משמש כגורם מוטיבציה.
* אבסטרקטי-רפלקטיבי: שאלה אופיינית היא "מה?". מגיבים טוב למידע המוצג בצורה מאורגנת ולוגית, וכאשר מקבלים זמן לביצוע רפלקציה. המדריך הוא המומחה.
* אבסטרקטי-אקטיבי : השאלה האופיינית היא "איך?". מגיבים טוב להזדמנויות לעבודה על מטלות מוגדרות, ועל מהלכי ניסוי וטעיה המאפשרים להיכשל בלא נזק. המדריך צריך להיות מאמן, לתת הנחיות ומשוב.
* קונקרטי-אקטיבי : שאלה אופיינית היא "מה אם?". מעדיפים ליישם חומר נלמד בקורסים בכדי לפתור בעיות מהחיים. המדריך צריך לעמוד בצד, ולאפשר לתלמידים לגלות דברים בעצמם.


מתוך איך אנו לומדים:        http://wremote.macam98.ac.il/rel/learning.html


התיאוריות של סגנונות למידה רבות הן ומגוונות אך מספר דברים משותפים להן:


· הן מציגות פרופיל של סגנונות.
· הן מציגות אמות מידה (קריטריונים) או שאלונים שבעזרתם ניתן לדרג את הסגנונות לפי מידת העדפתם אצל הלומד.
· קשורות באופן ישיר או עקיף לתאוריית האינטליגנציות המרובות של גארדנר.


הנה דוגמה לאתר אינטרנט, http://www.learning-styles-online.com/inventory, שמסווג סגנונות למידה באופן שקול למדיי לשבע האינטליגנציות של גארדנר.
ברשת ניתן לענות על מספר שאלות (באנגלית) ולפענח מה סגנון הלמידה המועדף עליכם:



http://www.engr.ncsu.edu/learningstyles/ilsweb.html


http://www.usd.edu/trio/tut/ts/stylest.html


מהם סוגי הלומדים?


1. לומד חזותי - מבין וקולט מידע בעיקר כאשר הוא רואה אותו לנגד עיניו.
2. לומד שמיעתי - לומד מבין וקולט חומר בעיקר ששומע אותו.
3. לומד מוטורי (תנועתי) - לא מספיק שרואה או שומע הוא זקוק גם לחוש את החומר בידיו.




לצערי, רוב מוסדות הלמידה בארץ מותאמים לתלמידים שמיעתיים שמהוים רק 30% מהילדים.  מה שבאמת קורה בשטח הוא שיש מספר מצומצם של מורים שאכן משקיעים באמצעים חזותיים בשיעורים, אבל מורים שמשתמשים באמצעי המחשה מוטוריים הם מעטים וכמעט שאינם בנמצא. מה שמוציא את הילד הלומד באפיק מוטורי מכלל הזדמנות ללמידה במסגרת בית הספר ו"מפיל" את עול הלימודים הרב על כתפי ההורים. כמחנכים עלינו להכיר את סגנונות הלמידה  ולהיות מודעים לכך שלתלמידים שלנו סגנונות למידה שונים. עלינו ללמוד לזהות את השונות בסגנונות הלמידה ולדאוג לתת מענה מרובה סגנונות ולהעשיר את הלומדים במגוון סגנונות שיוכלו לתת תירגול מצד אחד והתאמה מצד שני לכל לומד ולסגנונו.

השפעת רשתות חברתיות על חיינו

רשתות חברתיות בין כותלי ביה"ס

בעיתון חדשות החינוך "שיעור חופשי" ספטמבר 2010- גליון  92-  ישנה כתבה שכותרתה - "תלמידים, לסגור מחברות  ולפתוח פייסבוק". בכתבה זו מציין פרופ' רפאלי שיזף כי האבולוציה הפכה אותנו למערכות לומדות, אך בתוך כך הפכה אותנו למערכות הלומדות ראשית כל מסביבתנו החברתית. הוא טוען כי את הצורך בחברתיות אפשר לרתום גם לצורכי חינוך ולמידה.

איך זה נעשה בפועל?

 

 המחקר בתחום עדיין לא מבוסס, ובכל זאת מומחים מסבירים כי דרך האינטראקציה החברתית המתקיימת ברשת, ילדים לומדים להגיב מהר, להסיק מסקנות ולפעול בעת ובעונה אחת בכמה זירות (מולטיטסקינג).יכולות אלו הן קריטיות לחייהם כבוגרים בעולם העבודה בו יידרשו לשתף פעולה עם גורמים רבים, להסיק מסקנות ולהחליט החלטות במהירות וביעילות. רפאלי מסביר שעל מנת שכל זה יקרה, חשוב שהילד יקיים ברשת פעילות עצמאית, ויבסס לעצמו זהות אישית. האתגר הגדול , לפי רפאלי, וגם אם לא ברור עדיין איזה שימוש ניתן לעשות ברשתות החברתיות בבית הספר, אין זה אומר שנכון להתעלם מהתופעה או להשאיר אותה מחוץ לכותלי הכיתה. הוא מדגיש, כי אי אפשר יהיה לעמוד בפני העוצמה של הרשתות החברתיות, ובית ספר חייב להתחבר לרשת החברתית גם אם התקציב ייגרע מזה של הספריות. בעולם חדש זה מערכת החינוך צריכה לשאול את עצמה האם היא קוראת "אחרי" או "חכו לי, חכו לי". הרשתות החברתיות הן בדיוק המקום לבדוק את זה.

 
רשתות חברתיות נכנסו גם לחיינו...


 אני חולקת על דבריו של פרופ' שיזף בטענה כי רשתות חברתיות  אינן יכולות לתרום מיומנויות וכישורי חיים מיוחדים , ואף יותר , אני רואה טכנולוגיה זו כמטרד עבורי שיכול להוות סכנה עבור בנותיי. בתי הגדולה בת 10ובתי הקטנה  רק בת 6 עלתה לכיתה א'- עדיין לא יודעת קרוא וכתוב - גם היא דורשת בתוקף כמו אחותה חשבון בפייסבוק. מה עושים ? כיצד מגיבים לבקשה מסוג זה ? עבורי ההתלבטות היתה קשה.

הרשתות החברתיות הן ייצור כלאיים מיוחד אשר המציאה רשת האינטרנט. מצד אחד מדובר בחוג חברים קרוב, של אנשים שאדם מכיר, ועמם הוא רוצה לשמור על קשר. אותם חברים זכאים אם כן, להיכנס לחייו, לצפות בתמונותיו ותמונות משפחתו, לשמוע על הצלחותיו וכישלונותיו, על הטיולים והחופשות שהיה בהם, על השמחות המשפחתיות לידות, חתונות וכיו"ב, ולשמוע (יותר נכון לקרוא) התלבטויות שלו. אלא שהרשת החברתית כבר מזמן התרחבה מעבר לאותם אנשים קרובים אשר היו זכאים להיכנס לביתו של אדם ולשמוע את סודותיו הכי כמוסים. אל הרשת החברתית שלו נוספו חברים רבים אשר ההיכרות שלו עמם היא שטחית ביותר ולעיתים קרובות גם אנשים אשר מעולם לא פגש.
פועל יוצא מכך הוא שהגדרת הפרטיות שלנו כבני אדם חברתיים, משתנה, ואלה שמודעים לנעשה בפייסבוק, בעיקר הצעירים, כבר יודעים איזה מידע ראוי לשורת סטטוס ואיזה מידע יש לדסקס בתכתובת פנימית. עם זאת הגבולות מטושטשים.

פן נוסף של שימוש במידע האישי שלנו על גבי הרשת החברתית, עושים מוסדות שונים אשר "עוקבים" אחרינו – המרכאות כאן בשל קלות המעקב – על מנת לגלות מידע אודותינו. כך למשל עשה צה"ל שימוש בפייסבוק כדי לגלות האם הצהרותיהן של בנות אשר בקשו להשתחרר משירות בשל היותן דתיות, הן הצהרות אמת. להבדיל, רשת הפייסבוק היא "מקום טוב" להורים ל"עקוב" אחר ילדיהם, בין אם באמצעות חברות עמם ומעקב אחרי המידע אותו הם מפרסמים, ובין אם באמצעות התחזות לאדם אחר על מנת להתחבר אליהם בצורה עקיפה. ברור כי למטרה זו יש צדדים חיוביים ושליליים, ותמיד צריך לזכור את הגבולות של המידע המתקבל ואופן השגתו.

כמו כל פלטפורמה אינטרנטית אנו צריכים ללמוד לעשות את השימוש בה בחיינו, תוך שאנו מתאימים את עצמנו לשוני של אותה הפלטפורמה ממה שהכרנו עד היום. כמו שהמשוחחים הראשונים בטלפון היו צריכים להתרגל לעובדה שאין האדם שמולם רואה אותם אך הם יכולים לשוחח, כך אנו היום צריכים להתרגל שחוג חברינו ברשת, שונה בתכלית ממסיבה או מפיקניק בשבת. הדרך הטובה ביותר להסתגל, היא להכיר את הרשת החברתית, מה יש לה להציע וכן, ממה צריך להיזהר.
וכמובן, להדריך את ילדינו באשר לסכנות וכללי זהירות שיש לנקוט במרחב הרשת החברתית.  וכך נהגתי בבנותיי- נעתרתי לבקשתן אך לפני שפתחו חשבון בפייסבוק , הן עברו אצלי סדרת חינוך כיצד לנהוג ברשת בכלל וברשת החברתית בפרט .                                                                      

כיצד נשלב את הבלוג בלמידה?

לפני מספר ימים החלה שנת הלימודים החדשה ובמקביל מסתיים לו עוד סמסטר במסגרת לימודי התואר השני במכללה. בתי הגדולה עלתה לכיתה ה' וכשבדקתי אלו מקצועות היא לומדת השנה גליתי להפתעתי מקצועות חדשים, שבעבר לא נלמדו וחבל- המקצועות הם כיתות ה'-ו' לומדים נואם צעיר- טיפוח היכולת לעמוד אל מול קהל מאזינים ולנאום (דבר התורם מאוד לבטחון העצמי של הלומד) ובכתות ז'-ח' לומדים מקצוע הנקרא Deabate -דיון או ויכוח - שיטה רשמית ייצוגית של ויכוח אינטראקטיבי . הוויכוח הוא צורה רחבה יותר של טיעון ולימוד טכניקה של שכנוע.

אני חושבת, כי בוגר מערכת החינוך צריך להיות בעל יכולת חשיבה ביקורתית (שהיא כלי מחשבתי-מנטלי מרכזי המעצים ודרוש לאזרח בחברה מודרנית –דמוקרטית הן כאדם לומד והן כאזרח, צרכן, איש מקצוע ועוד) וכן לאמץ את החשיבה היצירתית כדרך חיים המתאפיינת ברצון לבדוק ולהתבטא. בנוסף , הקנייה של אסטרטגיות למידה קוגניטיביות ומטה קוגניטיביות תסייע לתלמיד להכיר את עצמו כלומד, לפתח כישורי תכנון ובקרה ותוביל לשיפור ביטחונו העצמי ותחושת המסוגלות והיכולת.

 הבלוג יכול לשמש כלי מצויין , אשר יאפשר לתלמיד יכולות ביטוי אישיות וחשיבה בקורתית על כל נושא שנלמד במסגרת לימודי החינוך או מקצוע עיוני אחר .

הפעולות החשובות המתבצעות בתכנון ובניהול בלוג ע"י הלומד הן:

* קריאה וצפיה בחומרים מגוונים בהתבסס על מקורות מידע ובשילוב מירב החושים.

* כתיבת סיכום של טקסטים ו/או התייחסות לסיכום שנכתב בידי עמיתים/ מגיבים לבלוג.

* שאילת שאלות בהקשר לנושא ומענה עליהן מנקודת מבטו של הכותב.

* אחזור מידע באינטרנט, פילוחו, הערכתו והמלצה עליו.

* כתיבת רפלקציה אודות נושא לימודי או תהליך הלמידה שעברו הלומדים.

* ניתוח אירועים ודילמות העולים מתוך חומרי הלמידה, וקישורם לנושאי הלימוד.

* פתרון בעיות בהתבסס על חומרי הלימוד.

* הכנת פורטפוליו המשקף את תהליך הלמידה.

נשאלת השאלה האם זה בכלל קיים ב"שטח", אם כן , כיצד ? לצורך חיזוק עמדתי זו , חיפשתי מקורות מידע בתחום ומצאתי מספר עדויות מה"שטח":

מתוך מאמר מעניין של ניבה פרי, אשר מדווחת על המחקר המתמשך שלה בבית ספר תיכון עירוני ה' להפעלת תלמידים באמצעות בלוגים חינוכיים. במאמרה הכותבת טוענת , כי שילוב הטכנולוגיה בתחום החינוך גרמה לתהליכים של למידה אפקטיבית בהבניית ידע בחשיבה ביקורתית ואפשרה תהליך של רפלקציה בקרב הלומדים. הבלוג החינוכי נוצר מהצורך להשתמש בטכנולוגיה הבלוגית לצרכי למידה. תחילה, ככלי לביטוי אישי וכיום משתמשים בו במרחב האישי ובמרחב השיתופי. הבלוג החינוכי מהווה הזמנה לרב שיח באינטראקציה בין הבלוגר לקהל הקוראים (תלמידים ומורה). שיח זה הוא לב ליבו של תהליך הלמידה המתועד בבלוג בכל שלב. מודל הלמידה בעזרת הבלוג החינוכי כלל יצירת טבעת בלוגים כיתתית מקושרת לבלוג המורה (רשימת הבלוגים של התלמידים כקישורים קבועים בכל בלוג), ממשק ידידותי לתלמידים, סרגל כלים פשוט ומותאם ללמידה, יכולת העלאת תכנים פשוטה וזמינה, שימוש ביישומי מדיה מתקדמים כולל יישומי ווב 2, ממשק ניהול פשוט למורה. מטלות הלמידה תועדו בבלוג האישי כמחברת מקוונת בלמידה מהבית בהנחיית המורה. מאפייניה הייחודיים של למידה זו במגוון תחומי דעת מושתתים על תרבות הקריאה/כתיבה ברשת תוך יצירת שינוי משמעותי להרחבת הלמידה מעבר לכותלי הכיתה בעזרת שיח מקוון בבלוג. קידום תרבות למידה עצמאית והעצמת מעמד התלמידים במרכז היו המטרות העיקריות בשילוב הבלוג החינוכי ככלי טכנולוגי מקוון. ממשובי התלמידים ניכר כי הלמידה בעזרת הבלוג החינוכי תרמה והניעה את הלומדים באמצעות שיח חברתי – לימודי בהנחיית המורה ובהשתתפות פעילה דינאמית של התלמידים. חשיבותו של מודל למידה זה מאופיין באיזון שבין למידה עצמאית מצד אחד, ויעילות הלמידה באינטראקציה בתוך קבוצת הלומדים מצד שני. בנוסף, הבלוג הכיתתי בבית הספר מנוהל ע"י נאמני מחשב המתעדים בו את אירועי הכיתה ועדכון שיעורי הבית.

מתוך: http://portal.macam.ac.il/ArticlePage.aspx?id=2292

מאז ומתמיד נבחן המחנך הטוב בזכות האינטראקציה והקשר שלו עם הכיתה . היכולת להעביר לכיתה מסרים ערכיים וחינוכיים לאורך זמן קבעה במידה רבה את דמותו של המורה בעיני תלמידיו. בעבר האמצעים לכך היו בעיקר מילוליים ובעיקר במסגרת הכיתה , אך כיום עומדים לרשותו של המורה אמצעים דיגיטאליים יעילים יותר כמו בלוג היכול להיות אמצעי קשר והעברת מסרים לתלמידי הכיתה מעבר לשעות הלימוד. אחד המחנכים הראויים לציון אשר ניצל את הבלוג לטיפוח ההוויה של הכיתה כקבוצה לומדת הוא איציק הופמן, מחנך י"א 2, בית החינוך המשותף חוף השרון.

להבדיל מבלוגים אחרים, הבלוג הזה נועד ללוות כיתה מיום היווסדה (תחילת כיתה י') ועד סיום י"ב. איציק הופמן , כמחנך הכיתה, כותב פוסטים המתעדים את חוויות הכיתה, מגיב לדברים שקורים בכיתה ובלמידה , מרחיב על דברים שעליהם דיברו בכיתה (הוא מלמד אותם היסטוריה) וכותב, לעתים גם על עצמו. בבלוג יש יותר משישים פוסטים, מאז היום בו נפגש לראשונה עם תלמידי בכיתה י' ועד היום, כאשר הם באמצע כיתה י"א. התלמידים קוראים את הבלוג (חלקם באופן קבוע, חלקם פחות, אבל כולם מכירים ונכנסו).

יש כאן רעיון חדש שלא נוסה עדיין ויוזמה חינוכית ראויה לציון של מחנך בביה"ס תיכון. בנוסף לכך, בלוג כיתתי שמנוהל ע"י מחנך יכול לתרום מאוד לגיבוש הכיתה ולחיזוק הקשר בין התלמידים למחנך הכיתה. המלצה חמה לכל מחנך (-:

כתובת הבלוג:

http://blog.tapuz.co.il/yud2

טיבן של אינטראקציות ברשת

במסגרת לימודים בקורס "עקרונות בפיתוח סביבות למידה מתוקשבות" עם גלית בן צדוק נתבקשנו לתאר את תהליך פיתוח אינטראקציה לימודית ובהתאם כתיבת מסמך אפיון לאותה אינטראקציה.(עבודה זו בוצעה בזוגות) לאור זאת, הרגשנו צורך לצאת לשטח ולבדוק את האינטראקציות והמשחקים הלימודיים הקיימים ברשת, השאלה אשר לוותה אותנו היתה האם כל האינטראקציות שנמצאות ברשת אכן טובות ?  ידידותיות למשתמש? האם אותן אינטראקציות משיגות את המטרה ?

לאחר בדיקה  ברשת האינטרנט הבחנו כי, רוב האינטראקציות ברשת אינן ראויות לשילוב בלמידה בקרב תלמידים, ואינן עונות על הצרכים הבסיסיים בפיתוח של ממשק, לפי הקריטריונים שנלמדו בכיתה.

לאחר שעות רבות של השקעה בהכנה ופיתוח של אינטראקציה,  הצלחנו להכיר את מורכבות פיתוח סביבת למידה מתוקשבת והגענו למסקנה, כי פיתוח של משחק מתוקשב הוא אתגר מחשבתי ומנטאלי הנבנה בשלבים ובצעדים קטנים ומכיל בתוכו נגיעה של מספר בעלי מקצוע, אשר בעזרת עבודת צוות משותפת יוצרים אינטראקציה, שיכולה לתרום רבות בתהליך הלימודי.

אני ושותפתי לעבודה ניסינו להיות יצירתיות וליצור דבר חדש, נתקלנו בשלבי העבודה בקשיים ובעיות, אשר במהלכה נאלצנו לבחור בין ביצוע מחדש של השלב או ביצוע שינוי אחר על מנת להתאים את האינטראקציה למטרתה תוך הפעלת גמישות מחשבתית רבה ובחירה בדרך הנכונה להמשך לשלב הבא.

הבנו כי ההוראה לבצע את העבודה בזוגות אינה מקרית, הדיאלוג והשיתוף הינו הכרחי. סיעור המוחין הוא חשוב בכל שלב בפיתוח אינטראקציה מסוג זה. נראה שעוד זוג עיניים יכול לזהות פרטים קטנים ובעייתיים הדורשים שיפור, שינוי על מנת לעבור בהצלחה את כל שלבי הפיתוח.

צפו בסרטון הבא המציין את יעילותן ותרומתן של משימות אינטראקטיביות בתהליך הלמידה -