זהו נפרדים...פוסט סיכום

זהו, הגעתי כמעט לקו הסיום, יום אחרי המבחן האחרון, הרגשה נפלאה ומיוחדת, הרגשה של הקלה ושחרור. אך עדיין לא תם ונשלם. זהו פוסט סיכום שהוא בעצם התחלה חדשה, שבה אני מצויידת בארגז כלים של סוכנת תקשוב- שאותו קיבלתי בסיום הלימודים במגמת תקשוב ולמידה בניצוחה המושלם של ד"ר גילה קורץ.

במבט לאחור, לאחר עיון בפוסטים הקודמים שכתבתי, בפוסט הראשון הקצרצר שכתבתי , בו הייתי מאוד מדודה במלים וכתבתי תשובות קצרות הקולעות במדויק למה שנתבקשתי לכתוב   (-: - זה מצחיק, כי הרגשתי אז מאוד זהירה , חששות שהציפו אותי בפרט בשל העובדה שזו חשיפה, פומביות , שאינני רגילה אליה, התלמידים שלי אולי יגיעו לפוסטים האלה, אולי אף המנהל או סגניות של המנהל, ההורים, כולם עשויים להגיע לפוסטים שאכתוב. גם כאשר גילה ,בהדרכתה, איפשרה לסגור את הבלוג לקוראים חיצוניים - עדיין קיננה בי הדילמה בין קבלת משובים לבין החשיפה שלא היטיבה עמי. לבסוף כמו כולם , עם הזרם , נסחפתי להמשך עבודה עם בלוג פתוח לכולם.

 הנושאים בהם התמקדתי היו בעיקר נושאים שעניינו אותי בתחום התקשוב, נושאים שחשבתי ש"שווה" לי להשקיע ולקרוא עליהם- יחד עם זאת הייתי מאוד רגישה לנושאים שיכולים לעניין את הקוראים ולכן בחרתי בנושאים משותפים שיכולים לעניין אותי ובעיקר למשוך את הקוראים. משיכת הקוראים היתה חשובה לי מכיוון שבתהליך למידה חשוב לקבל משוב כן ואמיתי מהסובבים  אחרת לא מתקיימת למידה ואין הפרייה משמעותית בתהליך הלמידה ,חיזוק לכך קיבלתי גם בשיעורה של ד"ר נטע נוצר שהתייחסה לכך בנושא למידה משמעותית.

אני חושבת שניהול בלוג הוא מיומנות, אשר צריך לפתח אותה תוך שימוש ופעולה המתבקשת מהלומד. מיומנות זו נרכשת במשך הזמן והניסיון. ראיה לכך היא כל התהליך הזה שעברתי מפוסט קצר ונטול תחושות, רגשות, מחשבות וכתיבה חופשית לפוסט שאני כותבת עכשיו שהוא חופשי וחסר מחסומים, שבו אני מרגישה שניתן לכתוב בגבולות הטעם הטוב כל דבר כמעט.

בזכות ניהול הבלוג, חיפשתי מקורות מידע בתחומים שונים והתעניינתי לעומקו של עניין, במסגרת התכנים שנלמדו, מיזגתי תכנים, חשתי שדברים מתקשרים אחד לשני, כאשר למדתי ממרצה אחד ומרצה אחר הזכיר אותם או גרם לי להיזכר באותו עניין ולהעמיק בו, לחשוב עליו שוב, ולהגיע כך לרמות חשיבה גבוהות יותר- הערכה/ כתיבה ביקורתית, אנליזה וסינתיזה של כל הנלמד. כאן המקום בו "חיברתי" , "תפרתי" את הכל. אלולא הבלוג, אני מודה ,כי לא הייתי  מגיעה לרמות חשיבה גבוהות שאותם הזכרתי.  לדעתי, זה מה  שנדרש מבית הספר לעשות בכדי להעלות את רמת החשיבה של כל לומד (ראו פוסט קודם שכתבתי בנושא הקשר ההדוק בין חשיבה ללמידה) - ולכן אני ממליצה לכל מורה להשתמש בהוראתו בכלי זה- לאפשר ללומדים לנהל בלוג משלהם, מקום שבו יוכלו להשיג יותר בלמידה  ולהרגיל אותם להגיע לרפלקציה עצמית , הערכה , פיתוח רעיונות חדשים ובכך להעצים את  הלמידה בכל תחום שהוא.

אני רוצה להודות ולחבק את כל מי שהיה לצידי ותמך בי באופן ישיר או עקיף:

חיבוק ראשון וחזק לנעמי , המלווה שלי, השותפה שלי, החברה שלי, הבחורה שבאמת לימדה אותי המון ושיתפה אותי בכל, ונתנה לי להרגיש נוח במחיצתה, ויחד הצלחנו לבצע את המשימות הנדרשות בהרמוניה ובשיתוף פעולה פורה ומוצלח ובשילוב מנצח של אהבה, התחשבות והנאה.

חיבוק שני וחזק לכל החברים והחברות שזכיתי להכיר במגמת תקשוב ולמידה, הייתם שותפים אמיתיים, שמחתי להיות בחברתכם, שמחתי להיות חלק מכם. ומאחלת לכל אחד ואחד מכם הצלחה בהמשך הדרך.

חיבוק שלישי חזק ומלא הערכה לד"ר גילה קורץ,  הכרתי בחיי הרבה מאוד מרצים: באוניברסיטה, במכללות, בהשתלמויות, בימי עיון ועוד, מעולם לא הכרתי כמוך, תמיד בחיוך רחב ורצון טוב לעזור, לתמוך, להיות קשובה לצרכי כסטודנטית ולצרכי הקבוצה כולה לגיבושה מתחילת הדרך והצלחתה. יישר כוח, עלי והצליחי !

הקשר ההדדי בין חשיבה ולמידה

"החשיבה היא חקר מודע של ההתנסות למען מטרה מסוימת. המטרה עשויה להיות הבנה, קבלת החלטה, תכנון, פתרון בעיה, שיפוט, פעולה ..."    אדוארדו דה-בונו , ללמד חשיבה, 1998.
חשיבה יכולה להיות ברמות שונות , התאוריקנים הצביעו על שלוש רמות של חשיבה:הבנה ויכולת שימוש בידע קיים, במושגים ובמיומנויות. רמה שנייה, היכולת לפתור בעיות תוך בחירת הכלל ליישום. ורמה שלישית- מציאת הדרך ליישום הפתרון.

לפי הנאמר בשיעורה של ד"ר נטע נוצר, בקורס "אסטרטגיות מתקדמות להוראה ולמידה", החינוך בבתי הספר אינו מצליח להגיע בהוראה לדרגות חשיבה גבוהות יותר מלבד זכירה והבנה- שהן רמות החשיבה הנמוכות ביותר לפי הטקסונומיה של בלום- וזהו ממצא מצער מאוד. המשימה בהוראה היא להעלות את רמות החשיבה בתהליך הלמידה ולהגיע לרמות חשיבה גבוהות- של יישום, אנליזה, סינתיזה והגבוהה ביותר הערכה וביקורת.

חשוב לציין כי חשיבה הוא לא דבר מובן מאליו , קיימים תנאים לחשיבה: החשיבה מתרחשת כאשר האדם כשיר מבחינה נוירולוגית לחשיבה. לפיכך, כל לומד בעל קושי נוירולוגי יתקשה ללמוד. המטרה העיקרית של החינוך היא להביא לשינוי מבני ושיפור התפקוד וההסתגלות של הלומד כך שיגיע לפתרון בעיות.

קיימים מספר סוגי חשיבה: חשיבה אנליטית- ניתוח מצבים ובעיות- היישום לחשיבה הגיונית מדעית בעבודה קוגנטיבית.
חשיבה ביקורתית- הערכה זו חשיבה המגבשת את העמדות והדעות שלנו לגבי המתרחש סביבנו. גיבוש הדעות מאפשר פעילות יעילה. חשיבה יצירתית- ארגון מחדש, עיצוב, פיתוח מקורי של רעיונות (יצירתיות). אנשי חינוך מאמינים כי ניתן לשפר את כושר היצירתיות. ולאור זאת מתבקשת השאלה- מחי חשיבה יעילה ? חשיבה יעילה היא חשיבה אשר משלבת בתוכה את שלושת סוגי החשיבה שהזכרתי. ככל שתלמידים ניחנים בשלוש תכונות אלה כך זה יכול לתרום יותר ללמידה שלהם.

אם כך , מהי למידה ? למידה היא פעולה שכלית שהופנמה על פני רצף הפעילות השכלית הכוללת. לכן הלמידה היא שינוי קוגנטיבי מתמשך שנוצר בעקבות התנסות חוזרת תוך כדי חשיבה ופעולה. אחד הדברים המדגישים הוראה מקוונת היא בגלל הפעולות המתבצעות במהלכה, התלמיד נדרש לפעולה במיומנויות ובמשימות שונות.

אז מה ההבדל בין חשיבה ללמידה?
פעילות אינטליגנטית  נחלקת לשני סוגים מרכזיים:
1. חשיבה- פעילויות שונות על ידע האגור בזיכרון של היחיד.
2. למידה- הרחבת גוף הידע הקיים ברשות היחיד. הרחבה של הידע במעגל סגור שמשלב גם חשיבה וגם למידה: למדתי- חשבתי-למדתי- חשבתי (למידה ספיראלית) וכך הלאה- וכך היכולות עולות ולכן אנו כמורים צריכים לראות איך אנו מביאים את הלומד לשלב הבא ומתקדמים איתו ברמות החשיבה הגבוהות יותר.
בעצם, הלמידה היא תהליך של רכישת ידע חדש , וחשיבה היא תהליך של הפעלת האינטליגנציה בתוך המוח, התרחשות של תהליכים הגורמים לשינוי במוח. מכאן אנו יכולים להסיק כי החשיבה והלמידה מקיימות מערכת יחסים הדדית. תהליכי החשיבה ניתנים לשיפור בעזרת למידה ישירה ועקיפה. תהליכי הלמידה משתפרים בעזרת חשיבה יעילה ואפקטיבית. כל אחד מהיבטים אלה מזין את חברו ומקדם את תהליכי הלמידה.

המושג חשיבה מסדר גבוה הוא היכולת למצות ולהפיק מהמידע מעבר למוצג, לאמץ גישה ביקורתית, לדעת להעריך מידע ותהליכים, לפתח מודעות מטה-קוגנטיבית ויכולות של פתרון בעיות.  היכולת לחשוב באופן עצמאי והיכולת להחליט באופן מושכל מתוך שיקול דעת, כל אלה, לטעמי, הן האיכויות המבוקשות לתפקוד מיטבי במאה ה- 21.
הדרך היעילה להוראת חשיבה היא באמצעות הוראתה באופן משולב בתחומי הדעת השונים. התכנים במקצועות הלימוד הם המכתיבים את הבחירה של אסטרטגיית החשיבה המתאימה, וזאת בהתאמה לרמת הגיל ולצורכי התלמידים.

אנו נוטים לבחון דברים מנקודת מבט אחת מתוך מגוון האפשרויות שישנן, ולהינעל על נקודת מבט זו. נטייה זו מונעת מאיתנו לבחון את הדברים בדרכים נוספות. מודעות לכך שישנן אפשרויות רבות נוספות- מסייעת להעלאת נקודות מבט נוספות ולהגמשת דפוסי החשיבה שלנו. דבר זה נכון גם לדפוסי פעולה בבואנו לפתור בעיות, עלינו להתגבר על הנטייה להינעל על דרך הסתכלות מסוימת (נקרא "קבעון מחשבתי"- שמעתי על כך בהשתלמות בה השתתפתי) ולבחון אפשרויות שונות לבחינת הדברים.
ולסיום, ציטוט בנושא המסכם את חשיבות נושא החשיבה בהוויה האנושית בכלל:

"חשיבה מערבת את כל מהותנו- רגשות, רעיונות, אמונות, תכונות, שאיפות. למידה של חשיבה מתחילה בהבנה את עצמנו,איך אנו חושבים במצבי למידה וחיים מגוונים.... ניתן להתחיל לחשוב בכך שנקשיב לעצמנו ולתגובות שלנו."

ציטוט מתוך הספר:

Costa ,A.L.(2006).five Themes  in a Thought -full Curriculum . Thinking skills and Creativity

התאמת בית הספר למאה ה-21

בשלהי העשור האחרון של המאה ה- 21, נמצאים בתי הספר בתקופת מעבר, המאופיינת בתהליכי שינוי המונעים, בין השאר, על ידי מהפכת המידע במערכת החינוך, ומנגישות בתי הספר אל מגוון גישות וסביבות למידה חדשניות, המושתתות על טכנולוגיות מידע ותקשורת (ICT).

הקו המוביל את ההוראה והלמידה הוא הנחלת מיומנויות המאה ה- 21 הכוללות שימוש בטכנולוגית מידע ותקשורת, להקניית עיקרי מאפייני בוגר החינוך החדש תוך חשיפתו לאתגרים לימודיים אישיים וקבוצתיים הדורשים יוזמה, סקרנות, וחקר, ומעורבות אישית וערכית. כל זאת באמצעות הנגישות למידע ואינטראקציה בינאישית:
דרכי חשיבה (יצירתיות וחדשנות, חשיבה ביקורתית ומערכתית, זיהוי ופתרון בעיות, קבלת החלטות; למידה כיצד ללמוד, מטא-קוגניציה).

דרכי עבודה (אוריינות תקשורת; שיתוף פעולה -עבודה בצוות).

אמצעי עבודה (אוריינות מידע ואוריינות טכנולוגיה מצויה).

חיים בעולמנו (אזרחות טובה וערכית – מקומית וגלובאלית; מסוגלות לחיים וקריירה; אחריות והתנהלות אישית וחברתית).
אני רואה חשיבות רבה בהטמעת תחום התקשוב במערכת החינוך, אשר מהווה מנוף לשינוי ארגוני, תכני ופדגוגי. במסגרת זו מפותחות שיטות הוראה-למידה עדכניות, ומפותחים חומרי למידה חדשניים תוך עדכונם המתמיד, ומיושם תהליך הוראה למידה חדשני הפורץ את גבולות הכיתה במרחב ובזמן.חשיפתם הרחבה של כלל תלמידי ישראל לטכנולוגיית המידע וההוראה חדשניות מאפשרת לצמצם את הפערים הדיגיטאליים בין אוכלוסיות שונות, ומאפשרת את השתלבותם בעולם הדיגיטאלי, בכל תחומי החיים.

במאמר "התאמת ביה"ס למאה ה- 21 ופדגוגיה חדשנית" ,נכתב ע"י מלכה וידיסלבסקי- מפקחת ממונה על סביבות למידה חדשניות באגף החינוך היסודי ודר' ברכה פלד ואורנה פבסנר- שתיהן מדריכות באגף לחינוך יסודי, הוגדר  המושג "פדגוגיה חדשנית" מתאר מבנה לימודים גמיש המותאם לתהליכי שינוי חברתיים- תרבותיים, כלכליים וטכנולוגיים ולשינויים בתפיסה לגבי מהות הדעת. "פדגוגיה חדשנית" מגדירה את מטרת החינוך ואת דמות הלומד במערכת החינוך במאה ה- 21 ומתארת מרכיבים שצריכים להתקיים בבתי הספר במאה  ה- 21, כגון: ת"ל, תהליכי הוראה-למידה-הערכה (כולל ארגון זמן, ארגון לומדים וארגון צוות) וסביבה לימודית.

קיימת הסכמה בקרב אנשי החינוך והחברה בדבר הצורך לפתח אצל הלומדים את "מיומנויות המאה ה- 21", מיומנויות אלה מתמקדות בשלושה תחומים מרכזיים שהפדגוגיה החדשנית אמורה לתת להם מענה:
1. מיומנויות חשיבה מסדר גבוה הכוללת חשיבה יצרתית וכושר המצאה, חשיבה ביקורתית ומיומנויות לפתרון בעיות.
2. מיומנויות של עבודה שיתופית, למידה עצמאית ואתיקה.
3. מיומנויות לטיפול במידע הדיגיטאלי והתקשורתי הכוללות אוריינות מידע, אוריינות אמצעי תקשורת ואוריינות טכנולוגיות תקשוב.
להלן המאמר:

http://www.matar.ac.il/eureka/newspaper30/docs/05.pdf

בית ספר שמתפקידו להכין את דור הצעירים לקראת עתידם, צריך להכיר את עולמם של בני הנוער כיום, ולדעת למה הם יידרשו בבגרותם. בין שאר חובותיו, צריך בית ספר להקנות לתלמידיו את המיומנויות שיידרשו מהם על מנת להתמודד בהצלחה עם האתגרים הצפויים להם בבגרותם. חשוב לזכור כי למידה משמעותית עבורו יוצרת אצל הלומד חוויה ומעוררת הנעה ורצון ללמוד, התלמיד פעיל מרצונו. הוא מפיק משמעות בתהליך הלמידה וכך מטרותיו מושגות. אנו צריכים להבין כי הפקת משמעות היא לא דבר מובן מאליו - האתגר שלנו כאנשי חינוך הוא לעורר את ההנעה הזו ולעודד את הלומד, בעזרת שימוש בשפה חזותית ותוכנות אינטראקטיביות אשר מגבירות את הלמידה הסימבולית ומקרבות את הלומד ומניעות אותו ללמידה.

אם כן, בית הספר של העתיד חייב להתאים עצמו לצרכים ההולכים ומתפתחים של החיים במאה ה- 21 ולהקנות לתלמידים ידע, מיומנויות, וערכים שיהיו נחוצים ומבוקשים בחיים בעולם טכנולוגי, היוצר מציאות גלובלית חדשה- תרבותית, חברתית, כלכלית ופוליטית.

אני חושבת שהשינוי חייב להתחיל במנהיגות הבית ספרית, מנהיגות זו מחובתה להשתנות , להתאים עצמה לרוח התקופה,  ולהוביל את המורים והתלמידים למציאות של למידה בכל זמן ומכל מקום, מציאות שתצמצם את הפער בין החיים בעולם לבין חיים בבית הספר ותחזיר את החינוך למקום הראוי לו.

ולסיכום סרטון שימחיש את הנושא בצורה ברורה ומעניינת...



אז קדימה, למה מחכים ? עכשיו שלב היישום בבתי הספר...



מה היית עושה אם היית עומד למות?

במסגרת לימודיי בקורס של ד"ר נטע נוצר שנקרא "אסטרטגיות מתקדמות ללמידה ולהוראה" נחשפנו להרצאת מופת של

ד"ר רנדי פאוש (Randy Pausch ), ד"ר למדעי המחשב בפיטס בורג, פנסילבניה, נשוי ואבא ל- 3 ילדים . הוא גילה באוגוסט 2006, שהוא חולה סרטן הלבלב ויש 10 גידולים ממאירים בגופו. הרופאים ניבאו שיש לו מקסימום חצי שנה לחיות.פאוש לא הגיב באופן רגיל לנבואה על סוף חייו. הוא החליט שבשארית הזמן שנותר לו, הוא יעביר הרצאות מעוררות חיים בפני אנשים כדי להותיר זיכרונות לילדיו הקטנים, לכשיגדלו. הוא אמר, שהוא רוצה להשאיר את הערכים שהוא מאמין בהם לילדיו ולקהל המאזינים שלו אמר: "אני לא מרצה עבורכם אלא עבור משפחתי".

רנדי דיבר בשבח ההנאות שיש בחיים. הוא הזמין את הקהל לחיות חיים מלאים, להקשיב ללב, להיות מוקירי תודה על כל מה שיש.ביולי 2007 הוא נפטר ממחלת הסרטן כשהוא מותיר מאחוריו אישה ו- 3 ילדים. רנדי פאוש מסוגל להתייחס לסרטן שלו כאל מתנה משום שהוא אפשר לו לדעת בוודאות את יום מותו ולהיערך אליו כראוי.
לפני מותו, רנדי פאוש אמר שהייתה לו זכות נדירה שאין בדרך כלל לאנשים:אלוהים גילה לו מתי מגיע סופו כדי שהוא יוכל לעשות משהו משמעותי בשארית חייו. אתם לא צריכים את ההודעה הזאת כדי לחיות חיים מלאים. תתחילו החל מעכשיו !
בדרך מקורית, מלאת דמיון ומשעשעת הוא דיבר על איך להתגבר על מכשולים ("אנחנו לא יכולים לשנות את הקלפים שחילקו לנו, אלא רק את אופן המשחק שלנו.") איך לחיות את הרגע (כי "זמן הוא כל מה שיש לכם, ויום אחד אתם עלולים לגלות שיש לכם פחות מכפי שחשבתם."), איך לעשות חיים ("אני לא יודע איך לא לעשות חיים. אני עומד למות ואני עושה חיים.") וכמובן איך להגשים את חלומות הילדות.

זהו סיפור מרגש מאוד של אדם שהפך את תהליך מותו לסמל של אופטימיות. בהרצאה הוא נחשף מעביר לקהל את תפיסת עולמו והדרך לחוות חיים אופטימיים. בהרצאה פאוש לא פסח על דברים שוברי לב כאהבתו לאשתו ג'יי ולשלושת ילדיהם, ואמר שהחליט לשאת את ההרצאה כדי להשאיר להם זיכרון מוקלט ומצולם, מעין דימוי לבקבוק שאולי ימצאו יום אחד, על שפת הים. ההרצאה הועברה ברשת והפכה בן לילה ללהיט עולמי. מיליונים צפו בה והיא תורגמה לשפות רבות. פאוש השתתף בכתיבת ספר המבוסס על ההרצאה והפך לידיד אישי, חכם, מבין ומלא הומור, של אנשים רבים שאותם לא פגש מעולם.

ההרצאה מרגשת במיוחד בשל העובדה שהוא יודע כי זהו סופו והדרך שבה בחר לחיות ואפילו למות היא לראות את החיים מפרספקטיבה אחרת, חלק מהדברים שאמר בהרצאה שריגשו אותי מאוד היו:

"אני לא יודע איך לא לעשות חיים. אני עומד למות ואני עושה חיים. ואני מתכוון להמשיך לעשות חיים בכל יום שנותר לי, כי אין דרך אחרת."

"אחד הדברים שמאפשרים לך להיות אופטימיסט הוא תוכנית מגירה למקרה שהכל יתפקשש. יש המון דברים שלא מדאיגים אותי, כי יש לי תוכנית מוכנה למקרה שהם אכן יתרחשו."

"עבודה קשה היא כמו ריבית דריבית שמצטברת בבנק. התגמול גדל מהר יותר."

"כשמתנצלים לא בלב שלם או בחוסר כנות זה לרוב גרוע מלא להתנצל כלל, כי אלה שבפניהם התנצלתם יחשבו שהתנצלותכם מעליבה. אם עשיתם משהו רע ביחסיכם עם אדם אחר, הדבר הזה נשאר שם כמו דלקת. התנצלות טובה פועלת כאנטיביוטיקה. התנצלות גרועה היא כמו מלח על הפצעים."  זהו רק חלק מתאוריית החיים האופטימית ויוצאת הדופן שלו".

בהרצאתו שיבח פאוש את הוריו, שהניחו לו לצייר על קירות חדרו. עשרות הורים כתבו לו לאחר מכן כי לקחו דוגמה מהוריו והרשו לילדיהם לקשט את חדרם באותה הדרך. רבים מהגולשים שצפו בהרצאה באינטרנט כתבו לו מכתבים ואי-מיילים וסיפרו כי הוא נתן להם השראה להפסיק לרחם על עצמם ולהעניק תשומת לב רבה יותר למשפחתם. אחדים כתבו כי בזכותו התגברו על מחשבות אובדניות.

הספר, שאותו החליט להקדיש למשפחתו, נגזר למעשה מההרצאה, אשר ניתנה בספטמבר 2007, והוא כולל למעלה משישים לקחים, שלמד פרופסור פאוש במהלך 48 שנות חייו. הסיפור שמאחורי הספר מרגש, והסיפורים בספר נותנים הצצה לחייו של אדם חכם מאוד, שמצליח לשמור על חוש הומור (וכושר לא רע בכלל!- כפי שתראו בסרטון המצורף בהמשך ) גם שהוא קרוב לסוף חייו, וגם כשהוא נושא בקרבו מספר לא מבוטל של גידולים ממאירים.

זה לא סיפור עלילתי, עם התחלה, אמצע וסוף. זה לא פנטזיה או רומן. זה יותר רשימה של מה צריך לעשות כל עוד אתה חי, מפי אדם שנותר לו מעט מאוד זמן לחיות.  ומי שקורא את הספר ו/או רואה את ההרצאה, בהחלט מתוודע אל האיש הנפלא והחזק הזה.

ההרצאה האחרונה של פאוש שתהיה סמן דרך עבורכם- הרצאה למופת עם המון מוסר השכל : מומלץ בחום!!! 

** 12  מיליון איש צפו בה.**

הערכת אתר בית ספר

במסגרת לימודיי בקורס "הערכת טכנולוגיות ידע"  של ד"ר גילה קורץ, הקורס מתמקד בהערכת טכנולוגיות ידע ובהקניית הבנה מעמיקה של השלכות שילוב טכנולוגיות ידע  על התהליך החינוכי בכללותו.  ניתנה לנו (לי ולשותפתי היקרה, נעמי) משימת הערכה של אתר על פי מספר מימדים: המימד התיאורי, המימד הפדגוגי, מימד התוכן, סוגי התקשורת הקיימים בין המשתמשים והערכה אישית שלנו אודות האתר. 


בחרנו באתר "על הגובה", מצאנו כי פורטל "על הגובה" מיועד לשעות הפנאי, ולכן תפיסת הפיתוח המרכזית שלו מבוססת על למידה ממשחק. משחקי מחשב הם חלק מעולם הילדים, כמות הזמן שילדים בישראל מקדישים למשחק במחשב היא בין הגבוהות בעולם המערבי. בשנים האחרונות אנו עדים להכרה הולכת וגוברת בכוחם של משחקים בתור כלי למידה חשובים. משחקי "על הגובה" מאפשרים לילדים להתנסות במצבי חיים אותנטיים, לפתח מיומנויות וכישורי חיים, לפתור בעיות ולרכוש ידע. המשחקים מלווים על ידי יחידות תוכן אינטראקטיביות, המציעות מידע משלים ומרחיבות ומעמיקות את הידע שנרכש במשחק.
מתוך ניתוח סביבה זו גילינו כי:
1. האתר עשיר בפרטי מידע : תמונות, אנימציה, חידון , הבעת דיעה, סקר, הוספת תגובה בפורום- מגוון סוגי ייצוג מידע נמצאו באתר.

2. ממשק האתר נוח וידידותי למשתמש-קיימים מדריכים הן הורים והן למורים- הסבר מפורט על כל סביבה מתוך 6 הסביבות הקיימות באתר.

3. האתר מבוסס על משחקים אשר מתאימים לעולמו של הילד.


4. תכני האתר מותאמים לתוכנית הלמודים הנלמדת בבתי הספר.


כתובת אתר "על הגובה":

http://kids.gov.il/

בעקבות משימה זו ומתוקף תפקידי רכזת אתר ביה"ס תיכון עירוני י"ד חשתי צורך להעריך את האתר של בית הספר אותו אני מנהלת ולשם כך פניתי למקורות מידע בנושא זה.
בבואי לבחון את האתר הבית ספרי אבדוק על פי מספר היבטים, אשר אותם מפרטים ד"ר אברום רותם ד"ר יהודה פלד במאמרם "עקרונות ורציונל בפיתוח אתר בית ספרי", המאמר המלא בקישור הבא:

http://portal.macam.ac.il/ArticlePage.aspx?id=1961

אתר בית ספרי הוא:

http://www.schooly2.co.il/ud


ההיבט הראשון הוא אחידות: לפיו יש להקפיד על סטנדרטים וכללים ברורים לתצוגה והתנהלות מקוונת בכל דף באתר הבית-ספרי, על תוכנו. זאת כדי להבטיח אחידות מובנית וידידותיות לשימוש נכון וקל. באתר התיכון מצאתי כי אכן קיימת אחידות בתצוגה ובעיצוב דפי האתר אך בהתנהלות מקוונת קיים חוסר אחידות - למשל, בניהול פורומים קבוצתיים - ישנם מורים אשר מעוניינים לנהל פורום לצורך למידה והוראה ואחרים שלא מעוניינים לטרוח בניהול פורומים בטענה כי "אינם לוקחים את העבודה הביתה" וזה פוגע באחידות, כאשר תלמיד יודע שבמגמה שבחר לא קיים פורום המנוהל על ידי המורה ובמגמה אחרת ישנו פורום פעיל אשר עונה על צרכי הקבוצה. יחד עם זאת, אין באפשרות מנהל ביה"ס לדרוש ממורה המלמד במגמת רשות או במקצוע חובה לנהל פורום לימודי, וכאן אני חושבת שעליי להתערב ולהפנות את תשומת הלב של אותם מורים המלמדים מקצוע בחירה, ולשכנע אותם כי חלק משיווק המקצוע שלהם (אחת לשנה מתקיים ערב שיווק עבור מקצועות הבחירה שכל ילד רשאי לבחור להתמקצעות ) הוא האפשרות להעניק לתלמידים יחס אישי הולם בעזרת כלי הפורום או מרחב קבוצתי וירטואלי שייבנה במרחב האתר הבית ספרי.

ההיבט השני הוא ייחודיות- יש לתת מענה לייחודיות של כל בית ספר של כל מורה ושל כל תלמיד . ככל שמנהלי האתר הבית ספרי והמורה נהנים מאוטונומיה גדולה יותר בניהול הלמידה ובהתנהלותה, בעיצוב סביבת הלמידה ובאופן הצגת הדברים וארגונם – כך גדלה ההיענות לשימוש בלמידה מקוונת . באתר בית ספרי קיימת ייחודיות לבית הספר אך לא עבור כל מורה ולכן גם לא עבור כל תלמיד. כפי שכבר נאמר, כל מורה חופשי מבחינתו להחליט האם הוא מנהל אתר מקצוע או פורום לימודי או כיתה וירטואלית עבור מחנכים או  לא.הבעייתיות היא השונות בין המורים או המחנכים אשר חלקם לא מעוניינים בעיסוק נוסף הקשור לחינוך/ להוראה, לטענתם תחזוקה שוטפת ועדכון אתר מקצוע/ אתר הכיתה/ פורום מעמיס על עבודתם אשר גם כך שוחקת וגוזלת מהם זמן רב.

מרחב אישי מקוון – לכל משתמש מסגל ההנהלה , ההוראה והלומדים קיים מרחב אישי מקוון . המרחב האישי משמש ארונית מקוונת , שאליה ניתן להגיע מכל מקום באמצעות האינטרנט. בארונית המקוונת נשמרים חומרי הלימוד וחומרים אחרים על פי בחירה. מורי התיכון וסגל ההנהלה בבית ספרי אינם מנהלים מרחב אישי מקוון, כל אחד רגיל לשמור את קבציו במחשב האישי שלו ולהעלות את חומרי הלמידה במידת הצורך. לאחר הדרכה שעברו ונחשפו ליכולות האתר חלקם השתכנע ומנהל מרחב אישי מסוג זה וחלקו האחר החליט להמשיך בדרך המוכרת ואינו פתוח לשינויים.

מרחב התנהלות להנהלה ולסגל ההוראה – מרחב זה מחליף את ארוניות חדר המורים ואת ההתכתבויות של ההנהלה עם המורים , עם התלמידים ועם הוריהם. נוסף על החומרים הנאספים ומחוברים על ידי המורה, המרחב משמש לרישומים , לדיווחים.  בבית ספרי  קיימת תקשורת בין אישית בין המורים - לצורך העברת דיווחים,הודעות, רישומים ופניות אשר מועברים בין מורי התיכון והסגל באמצעות פלטפורמה לניהול למידה שנקראת "סמארט סקול".

מרכז משאבים – באמצעות האתר מופעל מרכז משאבים המנהל את המידע הפדגוגי שהצטבר במהלך השנים בבית הספר. המאגר מזין מרכז משאבים אזורי וייתכן גם ארצי. מאגר משאבים מוסדי ואזורי הוא לב לבה של התנהלות פדגוגית מקוונת.- באתר בית ספרי לא קיים מרכז משאבים מסוג זה.

קיום כחלק מאשכול ( (בתי ספר – אתר בית ספר אינו עומד בפני עצמו ואינו מוקם ומנוהל רק על ידי בית ספר אחד, אלא הוא חלק מאשכול בתי ספר ( יישובי או מחוזי) המשתמשים בפלטפורמה אחידה. לצד חיסכון ניכר באמצעים הדרושים להקמת אתר בית ספר ולתחזוקתו, הגורם העיקרי לכך נובע מההכרה בצורך בלמידה שיתופית מובנית, שהיא חלק חשוב בלמידה איכותית המשתמשת בסביבת למידה מקוונת. אשכול בתי ספר מזמן הזדמנויות למידה שיתופיות רבות ומגוונות הרבה יותר מאתר בית ספר יחיד.

אתר ביה"ס בנוי בפלטפורמה של סקולי - חברה המאפשרת הקמת פלטפורמה לאתר , המותאמת לצרכי ביה"ס ושימוש בשרת - העלאת חומרים ומידע לשרת שלהם. כמונו , יש עוד בתי ספר תיכוניים אשר בנו את האתר הבית ספרי באותה פלטפורמה. ומידי פעם אני מוצאת עצמי משווה ונעזרת ברעיונות של אתרי בתי ספר אחרים מאותה פלטפורמה הן לצרכי עבודה הקשורים במקצוע, מדעי המחשב, והן לצרכי האתר.

פתיחות – נגישות לכל – באתר הבית ספרי יש חלק פתוח , שבו משתקפת פעילות בית הספר ללא קשר למרחבים המקוונים האישיים.  אכן כך גם אצלנו יש מרחבים הפתוחים לציבור- חומרים הקשורים למידע אודות ביה"ס ופורומים המאפשרים צפייה פאסיבית אך לא אקטיבית. ישנה אפשרות כניסה ללא זיהוי למידעון בית ספר ומידע אודות בית הספר לגלריות ללוחות המבחנים לסילבוסים- תכניות הלימודים של כל המקצועות ועוד. החלק שאינו פתוח לצפייה הוא התערבות המשתמש והשתתפות לפורומים של קבוצות הלימוד ולכרטיסי התלמידים / מורים/ הורים שכניסה מתאפשרת רק בהזנת שם משתמש וססמא של תלמיד/ מורה/  הורה- בכרטיסים אלה מוצגים פרטים אישיים של אותו משתמש , ציונים, אירועי משמעת, הערות המורים המלמדים, נשמרים שם חומרי הלימוד של מורים מקצועיים/ מחנכים אשר מעלים את חומרי הלימוד והעשרה לצורכי הוראה וכו'.

אני סבורה כי החלקים שנמצאו חסרים בבחינת האתר בית ספרי זה , על פי מאפייני המאמר, נגזרו מהעובדה שהמאמר מתייחס למאפייני ביה"ס יסודי וחטיבות ביניים ולא התייחסות לצורכי בתי ספר תיכוניים אשר שונים במידה רבה מצורכי בתי ספר יסודיים או חטיבות. אתייחס לנושא מאוד בולט- מרחבים כיתתיים וירטואליים. מרחבים כיתתיים וירטואליים יכולים להתקיים לצורכי הילדים הקטנים בבתי ספר יסודי  ופחות יעיל, שימושי ואטרקטיבי עבור הבוגרים/ התיכוניים, אשר מתגלים כיותר עצמאיים ומיומנים דיים לדעת מה נדרש מהם ומה מצופה מהם לכן אני רואה (וכך גם מנהל ביה"ס שלי) את הוספת תחזוקה ועדכון של מרחב וירטואלי כיתתי כנטל על גבו של  המחנך יותר מאשר עזרה ותרומה במהלך עבודתו. יחד עם זאת , אני חושבת שתפקידי כרכזת תקשוב עדיין לא הסתיים ועליי להמשיך ולהשקיע מאמצים רבים בפתיחת אתרי מקצוע אשר יכולים לתרום רבות ולענות על צרכים שונים של תלמידים, בעיקר במקצועות הבחירה, ויפותחו עם מבחר של גישות הוראה ודרכי למידה שונות , קרי סגנונות למידה המותאמים לצרכים של תלמידים בקבוצות למידה שונות. אתר המקצוע יכול לשמש כתמיכה להוראה בכיתה ולספק דרך  אלטרנטיבית ללמידה פרונטאלית.

טכנולוגיה- טוב או רע לאנושות ?

התפתחויות טכנולוגיות הובילו להתפתחויות בחיי החברה האנושית, ולהפך: ככל שהתפתחה התרבות האנושית, ככל שבני-האדם למדו לחיות בקרבה גדלה והולכת, כך התפתחו צרכים, יושמו פתרונות, הועבר ידע והוחלפו רעיונות.

הטכנולוגיה תמיד היתה אחד הצירים המרכזיים, שסביבם סובבים חיינו. מכאן נובעת גם עוצמת השפעתה, לטוב ולרע: כשם שבאמצעותה אנו מגבירים את יכולתנו לתפקד, מרחיבים את טווח החושים שלנו ומתגברים על מגבלותינו הביולוגיות, כך היא מזיקה בנקל כאשר אנו עושים בה שימוש בלתי מבוקר, ניצולה של הטכנולוגיה למטרות מלחמה או יישומה ללא התייחסות למרכיבי הסביבה השונים עלולים להביא להרס העולם שבו אנו חיים. החור בשכבת האוזון בסטרטוספירה, הגברת אפקט החממה, זיהום מקורות מים, זיהום קרקעות וסחיפתן ודילדול במשאבי הטבע העומדים לרשותנו - כל אלה הם רק חלק מהנזקים שאנו גורמים לעצמנו ולסביבה שבה אנו חיים. פגעים אלה מדגישים את החשיבות של תהליכי קבלת החלטות המורכבים מבדיקת האפשרויות, תיכנון, פיתוח ויישום טכנולוגי. כל אלה מחייבים תפיסה מערכתית רחבה של שותפות, שנוטלים בה חלק כל גורמי החברה. כיצד נוודא כי ההחלטות שנקבל הן אכן הנכונות? רק על-ידי הבנת מהותה של הטכנולוגיה: מהי טכנולוגיה, מהם יחסי-הגומלין בין הטכנולוגיה לבין החברה האנושית וכיצד אנו יכולים לפתור באמצעותה בעיות, מבלי ליצור בכך בעיות אחרות. רק כך נהיה מסוגלים לקבל החלטות אחראיות.

סימני-השאלה המתעוררים כתוצאה מהשפעת הטכנולוגיה על איכות חיינו ממוקדים לא רק סביב סוגיית איכות הסביבה, אלא מתייחסים גם לסוגיות הדנות באיכות החברה האנושית. כך, למשל, יש הטוענים כי הגולם קם על יוצרו: במקום שהטכנולוגיה תהפוך לחלק מבוקר ונשלט בחיי האדם, שולטת הטכנולוגיה בחייו, וזאת מאחר שהפך להיות תלוי בה לחלוטין. די אם נחשוב על תוצאותיה של הפסקת חשמל לילית קלה, המותירה אותנו בלי אור, בלי אמצעי חימום או קירור, בלי אמצעי לשימור מזון (המקרר לא עובד) ואפילו בלי אמצעי להעברת הזמן (כן, גם הטלוויזיה, הרדיו והמחשב "מתים" בלי חשמל). טענה נוספת היא, כי הטכנולוגיה גורמת לכך שבני-האדם יתרחקו זה מזה ויהיו בודדים. למי מאיתנו אין חבר או חברה המתיישבים ליד מחשב מיד עם שובם הביתה "מתחברים" לאינטרנט, ו"משוטטים" בעולם באתרים שונים ומשונים - וכל זאת בלי שהחליפו מילה אחת, או מבט עיניים, עם אדם כלשהו? יש מבקרים הטוענים כי בקצב כזה, עד מהרה נשכח כיצד לפתח יחסי אנוש יומיומיים, בלתי אמצעיים, בין אדם לחברו. האומנם? וזה מוביל אותנו למחשבה אודות הדור הצעיר הגדל בסביבה חדשה, אשר אין לנו הרבה נסיון בהשלכות שלה לטווח הרחוק.


שיתוף פעולה ברמה גלובלית יכול להתקיים בין בתי-ספר ברחבי הארץ והעולם, בפרויקטים של למידה, בהחלפת מידע, באירגון מפגשים סימולטניים במקומות שונים בעולם בו-זמנית, ועוד. מגבלות הזמן והמקום נפרצות; אין אנו עוד אזרחיה של עיר מסוימת במדינה מסוימת, אלא אזרחי העולם, בעלי יכולת להיות שותפים בתהליכים המתרחשים בו, ובעלי מחויבות לשמור עליו. וזה היופי שבדבר, תרומה לזולת, לחברה אחרת שיתוף פעולה והרמוניה בין חברות זה דבר חיובי התורם לאנושות ומעצים אותה כחברה בכפר גלובלי.

בעצם כל אחד מאיתנו צריך להיות אחראי ומחויב לשימוש מבוקר באמצעים טכנולוגיים לשיפור איכות חיינו - מהרמה האישית ביותר, כמו מיחזור ומיון אשפה, ועד לרמה גלובלית, כמו אכיפת בקרה מחמירה על תהליכי תעשייה מזהמים במדינות העולם.  לכל אחד מאיתנו הזכות והאחריות על חייו. כאשר חיים אלו מתקיימים מתוך הבנת האפשרויות האדירות העומדות בפנינו, ומתוך הבנת מחויבותינו ואחריותנו כלפי עולם זה שבו אנו חיים - הם מבטאים את מהותה של הדמוקרטיה.

אתן דוגמא למקרה שמטריד אותי מאז פתיחת אתר ההדלפות ( זהו הפוסט השני שאני עוסקת באתר ההדלפות )-  אתר ויקיליקס הוא אתר ההדלפות ופרסום עשרות אלפי המסמכים שנבחרו להיות מסווגים ולא להחשף בפני הציבור , לא בכדי. לצערי, פרשת ויקיליקס עלולה לערער את הסדרים הקיימים בחברה לאורך דורות והקלות הבלתי נסבלת שבה בטחנו בהצפנה תתאדה מהעולם. אנשים יחשבו כמה פעמים לפני שישתפו אחרים במסמכים או במידע חשאי. זו יכולה להוות מעין התפקחות של החברה, שמבינה שכמו שניתן להצפין מידע ניתן גם לשעתק אותו בעלות אפסית ובמהירות אדירה. יש לכך השלכות חיוביות ושליליות, תלוי בנקודת מבטו של האדם . מבחינה זו, מצד אחד הדבר עלול לגרום לסיכון ביטחוני וצבאי של מדינות, אך ייתכן שיהיו לכך גם השלכות פוליטיות חיוביות, כי הידיעה שבין כה מתי שהוא בעתיד המידע ייצא לאור - תעודד שקיפות פוליטית ציבורית של המדינה כלפי תושביה וכלפי המדינות האחרות - מהטעם הפשוט שאין יותר ערך להצפנת מידע.

יחד עם זאת, לא נוכל לדעת כיצד יתפתחו העניינים וכיצד תושפע האנושות ממציאות מעין זו. לכן אני חושבת , שעלינו לשמור על חברה דמוקרטית ולהפעיל שיקול דעת ובחירה אחראית אשר תשלב בצורה נבונה ומבוקרת תבונה טכנולוגית עם מוסר חברתי וסביבתי שיכול להוביל ליצירתה של תרבות אנושית מודעת ומחויבת ל"כפר הגלובלי" שבו אנו חיים; תרבות שבה האדם הוא חלק מהסביבה, שבמסגרתה הוא יודע להשתמש בדרך נבונה ושאינה הרסנית במשאבי הסביבה עכשיו ובעתיד.


בכתיבת הפוסט נעזרתי באתר הבא:

http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=13807

 

התפתחות הזכרון הדיגיטאלי

בשבוע שעבר לוויתי קבוצה של תלמידי יא' הלומדים במגמת מדעי המחשב יחד עמיתיי למקצוע לביקור בחברת ההייטק      "SanDisk" בכפר סבא. מעט על סאנדיסק: נוסדה ב-1988 על ידי ד"ר אלי הררי, היא בת-סמכא בינלאומית בכל הנוגע לטכנולוגיית זיכרון בלתי נדיף. כיום היא הספקית הגדולה בעולם של מוצרי אחסון נתונים בזיכרון פלאש. כיום מחזיקה SanDisk ביותר מ-450 פטנטים אמריקניים וזרים, והיא החברה היחידה בעולם בעלת זכויות גם לייצור וגם למכירה של כל פורמט כרטיס פלאש.


הנושא העיקרי שבו יום העיון עסק היה הזיכרון, המהווה מעין "מחסן" לאחסון ולשליפה של נתונים מסוגים שונים. נושא הזכרון הוסבר מכמה היבטים: היבט הסטורי –השוואה בין זכרון הסטורי לבין זכרון דיגיטאלי, היבט קוגנטיבי- זכרון לטווח קצר, זכרון לטווח ארוך , מבנה המוח ותפקודיו והשפעותיו על הזכרון , זכרון קולקטיבי, ביולוגי ובזיכרון וירטואלי. הוצגו מספר דוגמאות של תעתועי ראייה והבחנו בהבדלים.

                                                מה אתם רואים- גשר או שורה של ספינות?

בתום הביקור נערכה תחרות בין התלמידים (שאלות זכירה בכל מה שקשור ליום זה בנושא ההרצאות ופרטים קטנים שהיו צריכים לזכור עד הפרט הקטן ביותר - לדוגמא: איזו חולצה לבשה המרצה הראשונה, או איזו תחנת דלק נמצאת באיזור התעשיה אליו הגענו) מקבוצות שונות (כל קבוצה מבית ספר אחר), התלמידה שלנו עלתה לגמר וזכתה בתחרות במקום הראשון וקיבלה נגן MP4 מתוצרת SanDisk. לבסוף, הופיע פאנל של מספר עובדים בחברה, שסיפר לילדים על החוויות האישיות שלהם בעבודה , איך הגיעו לחברה זו, התלמידים הפנו אליהם שאלות, אותן הכינו מראש.

לאור הנאמר בתום יום עיון זה , ניתן להסיק כי ברגע שנבין כיצד נשמרים הזכרונות, נוכל להעתיק אותם למחשב. קרי, נוכל "לגבות" את המוח לדיסק הקשיח ולהרחיב את יכולת הזיכרון שלנו עד אינסוף. נוכל לאפשר למידה מיידית של כל תחום שנרצה, ממש כמו במטריקס. נוכל גם להקליט ולצפות, או יותר נכון - לחוות מחדש את כל החלומות והזכרונות שלנו, גם המודחקים ביותר. נוכל בסופו של דבר לתקשר טלפתית ישירות ממוח למוח ואולי נוכל אפילו לשתף מוחות בשלב כלשהו. נוכל גם לשמר מוח של אדם באמצעות חיבורו לרשת, ובשלב מסוים גם העתקתו לרשת, מה שיאפשר למעשה קיום וירטואלי מוחלט ללא צורך בגוף גשמי.


ככל שההבנה שלנו בכל הקשור לפעולת המוח הולכת ומתרחבת, כך יתרחבו גם היכולות שלנו.ריי קורצוויל חוזה כי כבר בשנת 2029 יהיו נפוצים מגוון שתלים עצביים שישפרו ויגבירו את הזיכרון, החשיבה והתפיסה של המוח האנושי. עם זיכרון בלתי מוגבל וכוח חישוב גדול לאין שעור נוכל להגיע לפיתוחים טכנולוגיים מהירים הרבה יותר וייתכן כי נחווה פריצות דרך מדעיות בכל תחום אפשרי שלא ניתן לדעת להיכן יובילו את האנושות.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A2%D7%99%D7%93%D7%9F_%D7%94%D7%9E%D7%9B%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%97%D7%95%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%AA


כמובן שיש גם צדדים שליליים בטכנולוגיות מסוג זה איתם נאלץ להתמודד. בעיות מוסריות קשות יעלו. האם נרצה לאפשר למוחות לחיות ללא גוף אנושי? מי מלבד הרופאים שלנו יקבלו את המידע האולטימטיבי אודות מצב גופנו? קשה לדעת באילו דילמות מוסריות נעמוד, אבל נאלץ להתמודד איתן רק בבוא היום. הטכנולוגיה, כמו תמיד, תמשיך לרוץ קדימה ולעולם לא תעצור.

קונקטיביזם- דרך ללמידה משמעותית

בשיעור האחרון שמעתי לראשונה מד"ר אלון הסגל על מושג הקונקטיביזם (connectivism) - תיאורית למידה המתיחסת למושג רשת כמושג מרכזי בהבנת תהליכי למידה. מצאתי מאמר של ג'ורג' סימנס העוסק בקונקטיביזם כ"תיאורית למידה שמתאימה לעידן הדיגיטאלי" .המאמר נמצא בכתובת הבאה:

http://www.elearnspace.org/Articles/connectivism.htm

קונקטיביזם הינה תיאוריה עדכנית שהמשיג סימנס (2006) , עקרונותיה של התאוריה מתחברים באופן ברור למיומנויות חשיבה גבוהות בלמידה משמעותית המשלבת את האינטרנט ומתבססת עליו. הגישה הקונקטיביסטית ללמידה מתבססת על החשיבות של רשת האינטרנט כרשת מידע המסייעת בעדכון תמידי של הפרט ומאפשרת תהליכי עיבוד מידע ובכך מפנה מקום וזמן לחשיבה מסדר גבוה וניתוח מורכב של הידע. למידה במרחב המתוקשב היא יצירת מידע. היכולת והכוונה למצוא מידע ולהפכו לידע משמעותיים יותר מן הידיעה עצמה בתחומי תוכן מגוונים.

 קונטקיביזם הוא שילוב של עקרונות מורכבים, העוסקת בלמידה מסועפת,  והלומד הוא במידה רבה יותר אחראי לתהליך הלמידה שלו – בהשוואה ללמידה המסורתית. הוויקי, המאמרים, הדיונים – כל אלה דורשים מהלומד כישורי למידה רבים.  סוגיה זו נידונה גם במאמר של סימנס אשר משווה את הלמידה שהייתה קיימת בעבר לזו של היום: בעבר היא היתה איטית יותר, תהליך מסירת המידע לא היה כה מהיר וגם תפוצתו היתה יותר מצומצמת (השוו כיתה של 30 ילד לזו של כמה מאות תלמידים).

נשמע לכם אולי ערטילאי ומופשט מידי. אנסה לתת דוגמא ללמידה מסוג זה:

ניהול יומן למידה (בלוג) בידי לומד או בידי קבוצת לומדים היא אחת הפעולות המומלצות, מנסיוני האישי (בניהול בלוג זה),  בתחום המטאקוגניציה. יומן מסוג זה יכול לעזור ללמידה הפעילה ולהרחיב את משמעות הנלמד, בין אם הלומד בוחר בעצמו את מה להרחיב ובין אם בוחרים עבורו. הלומד מעבד ומרחיב ביומן מושגים, טקסטים או רעיונות שהוא נחשף אליהם.
הרחבה זו שמקורה בלומד תורמת להרחבת משמעות פעילה שלו. התלמיד מתבקש להרחיב את המשמעות בעזרת עיבוד והרחבה של מושג, טקסט או של רעיון ולהשתמש בכלים שונים: חיבור או קישור לחיים או למקרים, בניית דימויים או מטפורות, חיבור למידע אחר וקישורים שונים ברוח הקונקטיביזם. אפשר גם שקבוצת לומדים תנהל הרחבה כזו במשותף, ובכך תתרום לגיוס ההיבט החברתי החשוב ללמידה. מנהל היומן לומד להפעיל חשיבה ביקורתית המאפשרת ללומד תהליך של התכנסות בתוך עצמו ולהביא לידי ביטוי העדפות שלו בחירה בין משמעויות, פרשנויות שלו, דרך התנסות מנקודת מבט שלו, מסקנות, פתרונות שלו או דרכי פתרון והחלטות אישיות. פעילויות אלה מופעלות בד"כ כשצריך להגיע להסכמות או לתובנות שתהיינה נורמטיביות או מקובלות בתחום הידע והתוכן של הלמידה.

אני חושבת שלמידה מסועפת זו דורשת תהליכים משמעותיים המובילים ללמידה משמעותית מעמיקה ורחבה הדורשת סבלנות והתמדה. ולפני שמגיעים ללימוד מסוג זה בבתי הספר יש להכשיר את הקרקע אצל הלומד ולפתח אצלו יכולות חשיבה מתאימים שיכולים לצייד אותו בכלים קוגנטיביים אלה. ולכן רצוי להתחיל את הדרך עוד בשלבי ההתפתחות  הראשונים של החינוך בגן הילדים ולפתח כבר בגיל הצעיר חשיבה עצמאית, יצירתית ומשמעותית.

רשתות חברתיות- שטח פרטי פתוח ?

אחת הדילמות של החרדים לפרטיות שהיתה למרמס בעידן שבו הרשתות החברתיות הפופולריות מעודדות את כולנו לחשוף כמה שיותר מידע על עצמנו,  במובן שהרבה מהפרטיות שאיננה היא תוצאה של מסירת מידע באופן יזום מצד הגולשים.
אנחנו מספרים היכן אכלנו, לאן יצאנו, מה מצב-הרוח שלנו, מצבנו המשפחתי או על מקום העבודה שלנו. לעתים איננו מודעים לכך שאחרים שאישרנו כחברים בפייסבוק קוראים מידע שלא היינו רוצים שיקראו ויידעו, אך אנו לא חושבים על כך, אנו מרגישים חופשיים לספר ולתעד דברים שבעצם מאוד אישיים לנו, ואולי במחשבה שנייה לא היינו כותבים את כל מה שנכתב כלאחר יד.

נשאלת השאלה-  האם עצם קיומם של אתרים כמו פייסבוק הוא ההוכחה שאין לנו עוד צורך בפרטיות?

ד"ר מיכאל בירנהק, בספרו "מרחב פרטי: הזכות לפרטיות בין משפט לטכנולוגיה", טוען שמדובר במונח שעובר שינוי. "הפרטיות היתה מאז ומעולם מושג דינמי, שמשתנה כל הזמן לפי שינויים חברתיים, תרבותיים וטכנולוגיים - וכמובן משפטיים. הפרטיות לא מתה, אבל היא כן נתונה במתקפה חזיתית מכיוונים רבים, שמאיימים עליה בו-זמנית". דיעה נוספת שמצאתי על נושא זה ומאוד מעניינת בגישתה היא דעתו של ינקי מרגלית, לשעבר מנכ"ל ויזם אלדין והיום יזם חברתי,אשר טוען כי פרטיות היא מושג חדש יחסית. "המין האנושי חי רוב חייו בלי פרטיות", הוא אומר. "איזו פרטיות היתה לשבט הקדום? פרטיות הומצאה במאות השנים האחרונות, יחד עם תהליך העיור. כשעברנו לעיר הגדולה, ניצלנו את העיור כדי להתחבא. רצינו אנונימיות. זה דבר חדש שלדעתי ייעלם. לא תהיה לנו פרטיות לנצח". תגובה קצת מפתיעה, תודו שלא חשבתם בכיוון הזה, גם אני לא.

מה שכן מטריד את מרגלית הוא המידע שבידי התאגידים. "הם מנצלים את המידע וסוחרים בו, אבל גם מאבדים את זה, כי כל נתון שנאסף גם הולך לאיבוד. אין דבר כזה שמידע נאסף ולא דולף. מה שרואים היום עם אתר וויקיליקס, העוסק בהדלפה של מסמכים תוך עקיפה של צנזורה או של חוקי הפרטיות, מראה לנו שכשארגונים גדולים ומדינות אחראים על איסוף אינפורמציה, הם לא יודעים לעבוד. 'חוק הכבידה' גורם לכך שאינפורמציה שנאגרת גם יוצאת החוצה".

דברים אלה הזכירו לי את דברי ד"ר הסגל, אשר בשיעורו האחרון הסביר לנו שברגע שאנו פותחים חשבון בפייסבוק אנו חותמים במודע או שלא במודע (מי קורא את ה"אותיות הקטנות" ? ) במסמך סטנדרטי המאשר את מסירת כל הקבצים והתכנים שנשתמש בהם  לטובת פייסבוק , אשר יוכלו לסחור ולהשתמש בחומר זה כאוות נפשם - מאיתנו נשללת הבעלות על מסמכים ותמונות שאנו מעלים לחשבוננו בפייסבוק- במלים אחרות, כל החומר שאנו מעלים עובר לבעלותה של פייסבוק.

לפרשת וויקיליקס יש משמעות אדירה מבחינת היחסים שבין מדינות לאזרחיה, ובין מדינות לבין עצמן. אני מניחה שההרתעה החדשה המתמשכת של חשיפת תקשורת פנימית תגרום לבירוקרטים להיות יותר זהירים בהתבטאויות פנימיות ולא רק חיצוניות, ולמצב בו מדינות לוקחות אחריות על מוצא פיהם ומעשיהם של פקידיה. מדינות מוכרחות להפנים את השינוי – העולם הופך לשקיף יותר. פרשה זו ממחישה כי לאינטרנט יש יכולת ממשית להוביל בפועל לצמצום בהיקף הצנזורה המדינתית על סוגֵיה ולגידול בהיקף חופש הביטוי.

פרופ' גוסטבו מהמחלקה לאנתרופולוגיה וסוציולוגיה באוניברסיטת חיפה לא מאמין שהצורך בפרטיות עבר מהעולם. "הצורך בפרטיות הוא צורך חברתי אוניברסלי. מקורו ביסודות של התפקוד של חברה. חברה מתפקדת כשכל אחד מחבריה ממלא תפקידים מגוונים שחלקם אינם רלבנטיים לאחר. היותי אב ובעל אינו רלבנטי ליכולת המקצועית שלי; היותי בעל בעיה נפשית, שאיתה אני מתמודד בהצלחה, אינו רלבנטי לתפקידים הציבוריים שלי". אני מסכימה עם דבריו של פרופ' גוסטבו ומאמינה שהפרטיות היא מצרך חשוב ביותר התורם לשפיות האדם באותה המידה שסביבה תורמת להתפתחותו של האדם.

אני חושבת שהפרטיות משרתת צורך אנושי בסיסי . הדבר העיקרי שהשתנה הוא האיומים על הפרטיות והנסיונות לערער אותה. למעשה, לכל אחד ואחד מאתנו יש  גבול מסוים שממנו ואילך הוא לא מוכן שאחרים יהיו מעורבים בעניינים הפרטיים שלו. לדעתי, הפרטיות לא מתה, היא לובשת פנים אחרות לחלוטין, ותפקידנו לדעת לווסת השפעה זו של הרשתות החברתיות בכך שנהיה ערים ומודעים לחסרונות טכנולוגיה חדישה זו - web 2.0, ונשכיל להדריך את ילדינו- דור ההמשך- בהתאם וללמד אותם שגם ברשת אנו מגנים על פרטיותנו ולא נסחפים וכותבים את כל העולה בדעתנו.  אני מודה, זוהי משימה לא פשוטה בכלל !

ולסיום, סרטון מיו טיוב בנושא הגדרות פרטיות בחשבון הפייסבוק ואזהרות באשר לשימוש בחשבון זה- מומלץ מאוד!

עצמי למידה

לראשונה נחשפתי למושג "עצם למידה"  בשעור של ד"ר אלון הסגל , נתבקשנו לבחור מושג/נושא  שקשור להתפתחות הטכנולוגיה הדיגיטאלית וליצור אותו כמושג ב- wiki. כמורה למדעי המחשב הכרתי את המושג עצם (תכנות מבוסס עצמים- בתכנות מונחה עצמים, תהליך פתרון בעיה  מתחיל בזיהוי המרכיבים המשתתפים בפתרון. למרכיבים אלו אנו קוראים עצמים ) אך לא עלה בדעתי שמושג זה יהיה שימושי ובר קיימא בעולם הלמידה.

מהם עצמי למידה? עצמי למידה הם יחידות לימוד דיגיטאליות קצרות ומובנות (קצרות: ביחס לגודל של שיעור; עד 20 דקות) המועברות ברשת, וניתן להשתמש בהם שימוש חוזר בהקשרים (קונטקסטים) שונים של למידה. עצמי למידה נבנים תוך דגש על אינטראקטיביות ושימוש באנימציות, סימולציות ומגוון דרכי הוראה המנצלות את המדיה הדיגיטאלית.

יחידות תוכן אלה ניתנות, בעקרון, להעברה על גבי פלטפורמות שונות. ניתן לבנות מהם רצפים. ניתן לקשר בין היחידות בדרכים שונות, בכדי לבנות מגוון קורסים ע"פ צרכי ההוראה והלמידה. בעקרון אוכל לתמצת במשפט אחד: עצם-למידה הוא מבנית-פעילות לימודית פשוטה [=לא מורכבת], מוצגת בטקסט דיגיטלי, העומדת בפני עצמה, עם מספר מטרות / פעולות מצומצם למשך למידה של חלקי שעור.


דוגמא למאגר של עצמי למידה בתחום המדעים -

http://www.edulink.co.il/

ד"ר אברום רותם כותב על הפדגוגיה של עצמי הלמידה וסוקר 5 היבטים בעקרונות פדגוגיים של עצמי למידה:
א. הרכב       ב. חיבוריות     ג. רב-אופנים      ד. מענה ליכולות הלומד    ה. אסטרטגיית הוראה     ו. אטרקטיביות. ומקשר את דבריו לתאוריות חינוכיות בלמידה , הבולטים שבהם הם: D. Ausubel בתאורית ההכללה, ו-J. Bruner - קונסטרוקטביזם- תאוריית הבניית הידע, פיאז'ה ועוד

http://avrumrotem.com/avrum-S/LO_pedagog/principle.htm

לשם מה עצמי למידה ? ומה מבדיל עצמי למידה מיחידות לימוד ?

לפי הבנתי , עצמי למידה הם יחידות ידע בסיסיות אשר מהן יוצרים יחידות לימוד בנושא מסוים. עצמי למידה מאפשרים לנו , המורים, לפצל את יחידת הלימוד בנושא מסויים לתתי נושאים ולנתק אותם מהקשר. וזאת לצורך הבניית ידע בנושאים בינתחומיים ובמציאת קשרים משמעותיים המשותפים לתחומי ידע שונים בעלי מכנה משותף. כמורים , חשוב שנרכוש גם כלים לבניית עצמי למידה דיגיטאלים ונכיר את הדרך לפיתוחם .באתרי בתי ספר שונים ניתן למצוא מטלות לימודיות שונות אך השאלה הנשאלת היא האם הם עונים ועומדים בסטנדרטים של עצמי למידה.

הפורום - האם תורם בלמידה?

במסגרת כתיבת הסמינריון בנושא פורום בלמידה , אני מוצאת את עצמי קוראת רבות בנושא זה. הנני מנהלת פורום לכתה י' (הקבצה- אינה כיתת אם) מדעי המחשב, מבחינתי הוא נועד לצורך מתן תמיכה עבור תלמידים והעברת הודעות שוטפות לקבוצת הלימוד.התמיכה בתלמידים באה לידי ביטוי בשאילת שאלות לקראת המבחן בהעברת קטעי קוד של תוכנית לשם בדיקה וסיוע במציאת הבעיה בפתרון, התלמיד מקבל משוב מתאים- רמז להמשך עבודה/ הערות המתייחסות לבעיה בפתרון או פתרון מלא+הערות.

במסגרת חיפושיי אחר חומר בנושא זה מצאתי את מאמרה של פרופ' מנוחה בירנבוים "פורום מקוון", וגליתי דרך המאמר את הפוטנציאל הרב  הגלום בפורום, הרבה יותר ממה ששערתי  עד כה. במאמר יש הצגה של פורמטים שונים לפורומים החל מפורום פתוח, שבו משתתף בוחר את הזמן ואת אופן ההשתתפות וכלה בפורום מובנה, שבו המנחה קובע את מסגרת העבודה ומגביל בנושאי הדיון ומחייב השתתפות פעילה של הלומדים בקורס.

סביבת למידה זו מאפשרת העמקה קוגנטיבית והכנה טובה לקראת שיעור, כל תגובה תורמת לדיון ולתכני הקורס. הפורום מאפשר טיפוח של קהילה לומדת המשלבת שיתוף ידע קבלת עזרה מעמיתים ושיתוף פעולה בין הלומדים. הלומד יכול לקרוא את ההודעות המתועדות בפורום ולהפעיל חשיבה ביקורתית-רפלקטיבית.

החסרון העיקרי בסביבה זו הוא עבור לומדים בעלי מיומנויות לשוניות נמוכות שיכולים לחוש קושי ונחיתות מאחר והכלי מאפשר תוכן טקסטואלי ואינו תומך בתקשורת ויזואלית ותקשורת שאינה מילולית, דבר שיכול לערער את בטחונם העצמי ולפגוע בתפקודם בפורום, לכן ברגע שאנו משתמשים בפורום יש לקחת בחשבון חסרון זה ולהתחשב באותם תלמידים מתקשים.

תרומת הפורום מבחינה קוגנטיבית: מפתח ספקנות, ביקורתיות, התייחסות מוסרית וטיפוח ערכים בסיסיים, מיומנויות למידה פעילה הכוללות בין היתר הכללות, ניתוח, המשגות, ייצוג תכנים ורעיונות בדרכים חדשות וכו'. בנוסף הפורום תורם מבחינה רגשית: מפתח בניית שיווי וערך עצמי, מאפשר תחושה של יכולת להבנות משמעות באופן עצמאי ,העלאת רעיונות תוך שיקול דעת ומחשבה והיכולת לקבל תוקף לכך ע"י פתרון בעיות תוך כדי כך הם חשים כי ה"קול" שלהם נחשב - מעניק להם תחושה של שותפים ללמידה.

בהמשך פרופ' בירנבוים נעזרת בעדויות לחשיבה ביקורתית בסמינרים מקוונים ומסיקה כי בסמינר פנים אל פנים קל יותר לבצע סיעור מוחין ולהעלות רעיונות אך הסמינר המקוון מעודד את הלומדים להפגין חשיבה בקורתית בשלבים מתקדמים, הערכת חלופות שונות לפתרון בעיות והכנת פעולות ליישום הפתרון.
פורום ככלי הערכה כמותית: ההודעות המתועדות מהוות בסיס לניתוח תכנים, מיון ההודעות לפי מדדים כמותיים- מספר פעמים שהלומד נכנס לפורום, אורך ההודעות שהשאיר.תיעוד ההודעות מאפשר מעקב אחר ביצועי התלמיד- תוכנה לניהול סביבה זו מאפשרת מעקב ובקרה אחר כניסות והשתתפות הלומד בפורום.
הפורום מהווה אמצעי לביצוע הערכה מעצבת-איכותית: מתן משוב בונה בין הגורמים המשתתפים בתהליך (המורה, שותפים ללמידה והלומד עצמו) על תפקודו וביצועיו בפורום. ניתן להעריך את השתתפות התלמיד בקבוצת הדיון בעזרת ניתוח תוכן של ההודעות שהשאיר עפ"י קריטריונים שנקבעו מראש.

גריסון (Garrison, 1993) טוען כי נדרשים שלושה מרכיבי למידה כדי שמידע יהפוך לידע. ניתוח תוכן של ההודעות שנכתבים בפורומים יכול להוות בסיס לפיתוח תבחינים המתארים כל מרכיב משלושת מרכיבי הלמידה:
א. שיתוף אחרים במידע.
ב. ניתוח ביקורתי של המידע .
ג. יישום המידע.

מתוך המאמר:

Garison, D. R. (1993). Quality and access in distance education: Theretical considerations. In D. Keegan (Ed.), Theoretical enderpinning of education at a distance. London: Routledge.

לפורום חלק רב ביצירת תהליכים רפלקטיביים. תהליכים אלה נובעים, לדעתי, מתוך צורך של המשתתפים, דרישה של המורה ומתוך קריאת מאמרים בעלי הקשר ותוכן לימודי שמובאים להרחבת הידע, וכן מההקשר החברתי והאינטראקציות בין הלומדים.
אני מניחה ששיטת לימוד זו, המבוססת על תקשורת וירטואלית שבה שמים דגש על למידה אינטראקטיבית המתבססת על השיטה הקונסטרוקטיביסטית, נערכת מתוך מטרה מכוונת לעודד חשיבה מטאקוגנטיבית אצל הלומדים ולבניית שיח קבוצתי שיאפשר התפתחות מידע אישי לידע קבוצתי.

פוסט זה מבוסס על המאמר: "פורום מקוון" של פרופ' מנוחה בירנבוים (2003).

האומץ להיות קונסטרוקטיביסטי !

עידן הידע המוביל אותנו אל המאה ה- 21 מאופיין בדינאמיקה רבה, פלורליזם, השתנות והתחדשות מתמדת, לכן אין הידע נתפס עוד כסופי ומוחלט. הידע הקיים היום בתחומים רבים עשוי להשתנות במהרה כך שנושאים הנלמדים היום עשויים להיות פחות רלוונטיים בעתיד. השינויים הדרמטיים המתחוללים בעולם בנושא זמינות המידע, ותדירות הכפלת הידע דורשים מיומנויות חדשות. לאור שינויים אלה עולה הצורך להכשיר בוגר אחר היוצא משערי בית הספר, לומד בעל מיומנויות ויכולת תפקוד מקצועי בעולם טכנולוגי מתוחכם שכמות הידע בו משתנה במהירות. אדם בעל כשרים ומיומנויות לטפל, להתמודד ולהשתמש במידע נגיש ורב.

לקראת סוף לימודי תואר שני אוכל לומר כי מטרת ההוראה היום אינה העברת ידע ושינון כי אם פיתוח היכולת ללמוד באופן עצמאי, לחשוב ולשקול סביב בעיות אותנטיות המחייבות שימוש בידע קודם בשילוב עם ידע חדש על פי הגישה הקונסטרוקטיביסטית. התיאוריה הקונסטרוקטיביסטית בתחום הלמידה מזמנת מיומנות על תחומית והיא כוללת את כל מכלול העשייה, כל אדם מבנה את הידע האישי שלו על ידי הפיכת מידע לידע דרך התנסות אישית.
פיאז'ה  טוען כי ידע אינו מוצר שניתן להעביר אותו "מראש לראש" זהו תהליך ארוך של רכישה שבו הלומד בונה לעצמו את מטעני הידע האישיים שלו כתוצאה מכך המוח נבנה ומסתעף יום יום. פיאז'ה מכנה תהליך זה מבני ידע, מבנים מנטאליים, או מבנים קוגניטיביים, אלה מתהווים על סמך התנסויות אישיות של הלומד והתעסקותו עם גופי ידע.

איך נוכל לדעת כי אכן נוצרה הבנה? סלומון ופרקינס טוענים כי סימני ההיכר של הבנה הם היכולת לחשוב באמצעות מה שיודעים ומה שכבר נלמד ולחשוב באמצעותם על דברים נוספים וחדשים. ההבנה באה לידי ביטוי ביכולות של הלומד לבקר להכליל ליישם ולמצוא קשרים ולהשתמש בידע במצבים חדשים- כל אלה הן פעולות המזמנות הפעלה ושימוש בידע. (תאוריית ההעברה - Transfer) על פי תיאוריה זו הלמידה היא תהליך עצמאי שנעשה רק על ידי הלומד בתהליכים אישיים פנימיים ומנטאליים ומרגע שהידע נבנה הוא הופך להיות נכס אישי של הלומד.

לאור זאת מתחייב שינוי בהדגשים ובמטרות ההוראה, שימת הדגש המרכזי בתהליך ההוראה מן הראוי הוא שיהיה לא עוד בשינון החומר, כי אם בחקירה ובשימוש משמעותי בידע. על כן אחת ממטרות העל של מערכת החינוך כיום היא להכשיר לומד עצמאי, חושב ובעל מכוונות עצמית ללמידה. לומד היודע לעשות שימוש נכון במידע ולהפכו לידע. הכשרת לומד בעל מכוונות עצמית דורש שינוי מהותי בתפיסת ההוראה ותפקיד המורה בתהליך הלמידה.

במרכזה של הגישה הקונסטרוקטיבסטית עומד התלמיד, אשר יש לאפשר לו קצב למידה והתפתחות, המותאמים לו עצמו, להציב בפניו מטרות לימודיות, חברתיות ואישיות, ההולמות את יכולתו, נטיותיו ודרכי למידתו. בתהליך זה המורה הופך למנחה המלווה את תהליכי הלמידה של תלמידיו, על ידי יצירת הזדמנויות ופעילויות המותאמות לרמת המוכנות של התלמיד.

תפקיד המורה במערך זה הוא לפתח סביבות למידה המזמנות פיתוח מיומנויות קוגניטיביות הכוללות: חשיבה ביקורתית, חשיבה לוגית, שאילת שאלות, שימוש יעיל במידע על ידי ניתוח נתונים, והסקת מסקנות. כמו כן יפתח הלומד מיומנויות של הערכת תהליך הלמידה, התוצר ורפלקסיה עצמית. בתחום החברתי מתפתחות מיומנויות של ניהול שיחה ודיון, שכנוע והליכי קבלת החלטות, עבודת צוות וחלוקת תפקידים. בתחום האישי מפתח התלמיד כשירויות של התמדה, הנעה פנימית, נקיטת יוזמה, סקרנות אישית, לקיחת אחריות ועצמאות. מערך למידה המושתת על יישום התיאוריה הקונסטרוקטיביסטית מחייב: מתן חופש לתלמיד בבחירת הנושא בו הוא מתעניין- נושא הנגזר מנושא מרכזי וכמו כן חופש ויצירתיות בארגון החומר ובבחירת אסטרטגיות ותהליכי למידה.

הוראה/למידה בדרך זו תבטיח את קידומו של התלמיד כיחיד וכחבר בקבוצה ויתרום לפתוח התלמיד כלומד עצמאי. כדי להשיג התאמה בין התלמיד לבין הסביבה הלימודית מציעה תיאורה זו להפעיל הוראה ולמידה דיפרנציאלית, המושתת על עקרונות הלמידה הקונסטרוקטיביסטית שיש בהן סביבה טכנולוגית, עשירה ומגוונת.
השינוי בתפיסת מושג הלמידה וההבחנה בין מידע לידע יוצרת שינוי בתפקיד המורה ובית הספר. בהתאם לכך בית הספר יהפוך מספק ידע למקום המארגן הזדמנויות להתמודד עם ידע, סביבה תרבותית המיועדת לקדם את התלמידים והמורים-בית הספר יהפוך למקום בו מעובד המידע ומופץ.



קבלתי השראה לכתיבת פוסט זה מתוך המאמר - "האומץ להיות קונסטרוקטיביסטי" של מרטין ג' ברוקס וז'קלין גרנון ברוקס http://www.cet.ac.il/libraries/teachers-librarians/ometz.asp  ומתוך קורסים נוספים שלמדתי במסגרת לימודי התואר : פסיכולוגיה התפתחותית של הילד - ד"ר מסאלחה שאפיק ובקורס אסטרטגיות מתקדמות להוראה ולמידה - ד"ר נוצר נטע.

הטכנולוגיה והשלכותיה על החינוך

תחום הטכנולוגיה המתקדמת הוא תחום חדשני. במשך השנים אנשים המציאו דברים מדהימים וחדשניים כמו למשל פלאפונים ומחשבים. בכל שנה ושנה החידושים של הטכנולוגיה מתפתחים ומתחדשים.  

הסוגיות המעסיקות את חוקרי הטכנולוגיה ויחסי הגומלין שבינה לבין החברה, הן כלליות ביותר. הן אינן מתמקדות בטכנולוגיות המידע דווקא. אולם, כאשר אנשי חינוך משתמשים במונח "טכנולוגיה", הם מתכוונים, בדרך כלל, רק לטכנולוגיות הרלבנטיות לחינוך, ואלו הן, כמובן, טכנולוגיות המידע.

השאלה המרכזית הנדונה בהרחבה בתחום הפילוסופיה של הטכנולוגיה, היא השאלה עד כמה דטרמיניסטית ההשפעה של הטכנולוגיה על החברה ועל התרבות שלנו. כאשר שאלה זו נשאלת בניסוח זה, רבים סוברים שאומנם כן, אין אנו מסוגלים שלא להיות מושפעים מן הטכנולוגיה. אולם, אם נשנה את ניסוח השאלה ונשאל, "האם הטכנולוגיה היא כוח עליון?" נהיה זהירים יותר בתשובותינו. אולם, מסתבר, שאחרי דיון בשאלות נוספות, התשובה לשאלה זו איננה פשוטה כל כך, בייחוד אם שואלים אותה גם בהקשר של סביבות הלמידה "עתירות הטכנולוגיה", או בהקשר המודרני יותר של המפגש שבין טכנולוגיות המידע והחינוך, כלומר, בשימוש במדיום הנקרא אינטרנט.


דורון יוסף חסידים במאמרו מציג את הביקורת של מרטין היידגר ממנה עולה קריאה לחינוך להישמר מפני האגרסיביות של הטכנולוגיה ובעקבות זאת השינוי החל בנו, וליטול את המושכות לשם הבנתה היא והבנתנו אנו כבני אדם. בהמשך מוסיף את גרסתו של פרופ' דוד חן ומיודוסר אשר טוענים כי הטכנולוגיה היא אמצעי. שכן הם מדברים על שימוש נבון בטכנולוגיה ועל יצירה בעזרת הטכנולוגיה. סלומון אינו חורג באופן מהותי מההוגים הקודמים וטוען שבעבר שימשו טכנולוגיות ראשית הרחבה של הכוח הפיזי של האדם, של יכולת הזכרון שלו ושל כישורי התקשורת שלו ואילו הטכנולוגיות של היום מציעות קודם כל הרחבה מרשימה ביותר של היכולות האינטלקטואליות של האדם- כלומר הטכנולוגיה היא האמצעי.


דורון טוען שתפיסה משותפת זו את הטכנולוגיה אינה מפתיעה ותואמת לתפיסה והתנהלות יום יומית לנוכח החזות הגלויה של המושג- אותם כלים ואמצעים המאפשרים לנו את החיים המפותחים אותם אנו מכירים. לעומת זאת הציג את תפיסתו הקיצונית של ההוגה ניל פוסטמן. עבורו טכנולוגיה אינם מכשירים אלא מערכת אמונות המרכיבות עולם מחשבתי. בין אמונות אלה האמונה שהמטרה העיקרית של חשיבה אנושית היא יעילות, שחישוב טכנולוגי הוא בעל עדיפות על שיפוט אנושי, שמה שאינו מדיד לא קיים ושענייניהם של אזרחים מטופלים בצורה טובה ביותר ע"י מומחים טכנולוגיים.
פוסטמן, לדעתי, חריף מאוד בביקורתו עד כדי כך שמשווה את הקנאות הדתית באירן לאללה ליחסה של אמריקה לטכנולוגיה. וממשיך לטעון כי הטכנולוגיה היא דת חדשה ובני אדם מרגישים שהם מחוייבים לציית לרצונה. הוא מתנגד לתפיסה לפיה חדשנות טכנולוגית היא מושג נרדף לקדמה אנושית. מתוך ביקורת זו, פוסטמן מסיק כי עלינו לבחון תחילה את מטרת החינוך לפני שניתן מקום לטכנולוגיה. הטכנולוגיה החדשה יוצרת הסחה וחוסר רלבנטיות מטכנולוגיה קיימת, ומתריע מכך שלכל טכנולוגיה ישנן השלכות שליליות ומחירים שיש לשלם. ומוסיף כי שילוב המחשבים בחיי היום יום מביא לאמונה כי בעיות חשובות נפתרות ע"י מחשבים, כשלמעשה בעיות רציניות ומשמעותיות אינן טכניות ואינן נוגעות לזמינות של מידע.


לסיכום, כותב המאמר מציג את טענתו של מרקוזה שגורס כי על החינוך להוביל את ההתייחסות לטכנולוגיה ולא לעקוב ולהשתרך אחריו. ולתפיסה זו אני מצטרפת ומדגישה את הצורך להביא ולהשאיר את הטכנולוגיה כאמצעי התומך במטרות החינוך וביעדיה, עלינו להשאיר את הטכנולוגיה כמסייעת ללמידה ולא כמטרה בפני עצמה. כפי שסלומון טען, אסור שנגיע למצב שבו יכשכש זנב הטכנולוגיה בגוף החינוך. התפיסה הפדגוגית צריכה להיות פתוחה לחידושים טכנולוגיים אך לא לתת להם להוביל אותה באף. פדגוגיה המתעלמת ממה שהטכנולוגיה מציעה לה היא פדגוגיה אנכרוניסטית הפוגעת בעצמה כיוון שהיא מעקרת את מה שעשוי לאפשר את מימושה. מצד שני, טכנולוגיה שניתנת לה הפריווילגיה להכתיב את הפדגוגיה הופכת אותה למערכת של פעילויות של למידת-סרק המקשטות את המיחשוב כדי להצדיק את קיומו.

(סלומון ג., 2000- "מי מכשכש במי?") 

בכתיבת פוסט זה נעזרתי במאמר המרתק של דורון יוסף חסידים שנקרא "בקורת פילוסופית על טכנולוגיה וחינוך" -

http://c3.ort.org.il/Apps/Public/getfile.aspx?inline=yes&f=files/ba3c28fc-8c3e-46d9-b4f3-effda4c7e27b/f298dbf7-382a-4a0a-a74c-b6b5e19148ea/c36cba66-e66e-4d16-865c-3dff3ec8f691/e1a77d60-04ac-446b-b0c8-44991a69650d.pdf

מה סגנון הלמידה שלך?

מתוך עיון במאמרים המופיעים בסילבוס של אחד הקורסים השונים במסגרת לימודי תואר שני במכללה ,  נתקלתי בנושא די מרתק וחשוב  בתחום הלמידה, שנקרא סגנונות למידה.


סגנון למידה הוא הדרך בה אדם מעדיף להתמודד עם מידע חדש. לכל אחד מאיתנו דרך ייחודית לקלוט ולעבד מידע – או ללמוד. יחד עם זאת יש דפוסים משותפים, העדפות וגישות משותפות. הכרת סגנון הלמידה האישי יכולה לסייע בהבנת העובדה שקיימת שונות בין לומדים ושתתכן התייחסות שונה (משלך) למצב נתון.


ליציגר ואוסיף חילקו את התהליכים לכמה קבוצות:
1. קוגניטיבי - איך משיג את הידע.
2. תפישתי - כיצד מעובד הידע. יש כאלו שתמיד ינסו לחפש את הקשר בין אירועים, ואצל אחרים כל אירוע יפעיל סדרה של רעיונות חדשים.
3. ריגושי - ההנעה, תהליכי קבלת החלטות, ערכים ורגשות משפיעים גם הם על תהליכי למידה.


מספר חוקרים ניסו להרחיב את הנושא. קולב הוא אחד הבולטים ביניהם. התיאוריה של קולב על סגנונות למידה מתייחסת לשני מימדים של העדפות תלמידים :


א. דרכי קלט של מידע -נסיון קונקרטי או תפישה אבסטרקטית.
ב. דרכי הפנמה של מידע - פעילה או רפלקטיבית.


2 מימדים אלו מאפשרים להגדיר 4 סוגים של לומדים :
* קונקרטי-רפלקטיבי. שאלה אופיינית היא "למה?" . מגיבים טוב כאשר מסבירים להם איך החומר הנלמד מתקשר לנסיונם, לתחומי העניין ולעתידם. המדריך משמש כגורם מוטיבציה.
* אבסטרקטי-רפלקטיבי: שאלה אופיינית היא "מה?". מגיבים טוב למידע המוצג בצורה מאורגנת ולוגית, וכאשר מקבלים זמן לביצוע רפלקציה. המדריך הוא המומחה.
* אבסטרקטי-אקטיבי : השאלה האופיינית היא "איך?". מגיבים טוב להזדמנויות לעבודה על מטלות מוגדרות, ועל מהלכי ניסוי וטעיה המאפשרים להיכשל בלא נזק. המדריך צריך להיות מאמן, לתת הנחיות ומשוב.
* קונקרטי-אקטיבי : שאלה אופיינית היא "מה אם?". מעדיפים ליישם חומר נלמד בקורסים בכדי לפתור בעיות מהחיים. המדריך צריך לעמוד בצד, ולאפשר לתלמידים לגלות דברים בעצמם.


מתוך איך אנו לומדים:        http://wremote.macam98.ac.il/rel/learning.html


התיאוריות של סגנונות למידה רבות הן ומגוונות אך מספר דברים משותפים להן:


· הן מציגות פרופיל של סגנונות.
· הן מציגות אמות מידה (קריטריונים) או שאלונים שבעזרתם ניתן לדרג את הסגנונות לפי מידת העדפתם אצל הלומד.
· קשורות באופן ישיר או עקיף לתאוריית האינטליגנציות המרובות של גארדנר.


הנה דוגמה לאתר אינטרנט, http://www.learning-styles-online.com/inventory, שמסווג סגנונות למידה באופן שקול למדיי לשבע האינטליגנציות של גארדנר.
ברשת ניתן לענות על מספר שאלות (באנגלית) ולפענח מה סגנון הלמידה המועדף עליכם:



http://www.engr.ncsu.edu/learningstyles/ilsweb.html


http://www.usd.edu/trio/tut/ts/stylest.html


מהם סוגי הלומדים?


1. לומד חזותי - מבין וקולט מידע בעיקר כאשר הוא רואה אותו לנגד עיניו.
2. לומד שמיעתי - לומד מבין וקולט חומר בעיקר ששומע אותו.
3. לומד מוטורי (תנועתי) - לא מספיק שרואה או שומע הוא זקוק גם לחוש את החומר בידיו.




לצערי, רוב מוסדות הלמידה בארץ מותאמים לתלמידים שמיעתיים שמהוים רק 30% מהילדים.  מה שבאמת קורה בשטח הוא שיש מספר מצומצם של מורים שאכן משקיעים באמצעים חזותיים בשיעורים, אבל מורים שמשתמשים באמצעי המחשה מוטוריים הם מעטים וכמעט שאינם בנמצא. מה שמוציא את הילד הלומד באפיק מוטורי מכלל הזדמנות ללמידה במסגרת בית הספר ו"מפיל" את עול הלימודים הרב על כתפי ההורים. כמחנכים עלינו להכיר את סגנונות הלמידה  ולהיות מודעים לכך שלתלמידים שלנו סגנונות למידה שונים. עלינו ללמוד לזהות את השונות בסגנונות הלמידה ולדאוג לתת מענה מרובה סגנונות ולהעשיר את הלומדים במגוון סגנונות שיוכלו לתת תירגול מצד אחד והתאמה מצד שני לכל לומד ולסגנונו.

השפעת רשתות חברתיות על חיינו

רשתות חברתיות בין כותלי ביה"ס

בעיתון חדשות החינוך "שיעור חופשי" ספטמבר 2010- גליון  92-  ישנה כתבה שכותרתה - "תלמידים, לסגור מחברות  ולפתוח פייסבוק". בכתבה זו מציין פרופ' רפאלי שיזף כי האבולוציה הפכה אותנו למערכות לומדות, אך בתוך כך הפכה אותנו למערכות הלומדות ראשית כל מסביבתנו החברתית. הוא טוען כי את הצורך בחברתיות אפשר לרתום גם לצורכי חינוך ולמידה.

איך זה נעשה בפועל?

 

 המחקר בתחום עדיין לא מבוסס, ובכל זאת מומחים מסבירים כי דרך האינטראקציה החברתית המתקיימת ברשת, ילדים לומדים להגיב מהר, להסיק מסקנות ולפעול בעת ובעונה אחת בכמה זירות (מולטיטסקינג).יכולות אלו הן קריטיות לחייהם כבוגרים בעולם העבודה בו יידרשו לשתף פעולה עם גורמים רבים, להסיק מסקנות ולהחליט החלטות במהירות וביעילות. רפאלי מסביר שעל מנת שכל זה יקרה, חשוב שהילד יקיים ברשת פעילות עצמאית, ויבסס לעצמו זהות אישית. האתגר הגדול , לפי רפאלי, וגם אם לא ברור עדיין איזה שימוש ניתן לעשות ברשתות החברתיות בבית הספר, אין זה אומר שנכון להתעלם מהתופעה או להשאיר אותה מחוץ לכותלי הכיתה. הוא מדגיש, כי אי אפשר יהיה לעמוד בפני העוצמה של הרשתות החברתיות, ובית ספר חייב להתחבר לרשת החברתית גם אם התקציב ייגרע מזה של הספריות. בעולם חדש זה מערכת החינוך צריכה לשאול את עצמה האם היא קוראת "אחרי" או "חכו לי, חכו לי". הרשתות החברתיות הן בדיוק המקום לבדוק את זה.

 
רשתות חברתיות נכנסו גם לחיינו...


 אני חולקת על דבריו של פרופ' שיזף בטענה כי רשתות חברתיות  אינן יכולות לתרום מיומנויות וכישורי חיים מיוחדים , ואף יותר , אני רואה טכנולוגיה זו כמטרד עבורי שיכול להוות סכנה עבור בנותיי. בתי הגדולה בת 10ובתי הקטנה  רק בת 6 עלתה לכיתה א'- עדיין לא יודעת קרוא וכתוב - גם היא דורשת בתוקף כמו אחותה חשבון בפייסבוק. מה עושים ? כיצד מגיבים לבקשה מסוג זה ? עבורי ההתלבטות היתה קשה.

הרשתות החברתיות הן ייצור כלאיים מיוחד אשר המציאה רשת האינטרנט. מצד אחד מדובר בחוג חברים קרוב, של אנשים שאדם מכיר, ועמם הוא רוצה לשמור על קשר. אותם חברים זכאים אם כן, להיכנס לחייו, לצפות בתמונותיו ותמונות משפחתו, לשמוע על הצלחותיו וכישלונותיו, על הטיולים והחופשות שהיה בהם, על השמחות המשפחתיות לידות, חתונות וכיו"ב, ולשמוע (יותר נכון לקרוא) התלבטויות שלו. אלא שהרשת החברתית כבר מזמן התרחבה מעבר לאותם אנשים קרובים אשר היו זכאים להיכנס לביתו של אדם ולשמוע את סודותיו הכי כמוסים. אל הרשת החברתית שלו נוספו חברים רבים אשר ההיכרות שלו עמם היא שטחית ביותר ולעיתים קרובות גם אנשים אשר מעולם לא פגש.
פועל יוצא מכך הוא שהגדרת הפרטיות שלנו כבני אדם חברתיים, משתנה, ואלה שמודעים לנעשה בפייסבוק, בעיקר הצעירים, כבר יודעים איזה מידע ראוי לשורת סטטוס ואיזה מידע יש לדסקס בתכתובת פנימית. עם זאת הגבולות מטושטשים.

פן נוסף של שימוש במידע האישי שלנו על גבי הרשת החברתית, עושים מוסדות שונים אשר "עוקבים" אחרינו – המרכאות כאן בשל קלות המעקב – על מנת לגלות מידע אודותינו. כך למשל עשה צה"ל שימוש בפייסבוק כדי לגלות האם הצהרותיהן של בנות אשר בקשו להשתחרר משירות בשל היותן דתיות, הן הצהרות אמת. להבדיל, רשת הפייסבוק היא "מקום טוב" להורים ל"עקוב" אחר ילדיהם, בין אם באמצעות חברות עמם ומעקב אחרי המידע אותו הם מפרסמים, ובין אם באמצעות התחזות לאדם אחר על מנת להתחבר אליהם בצורה עקיפה. ברור כי למטרה זו יש צדדים חיוביים ושליליים, ותמיד צריך לזכור את הגבולות של המידע המתקבל ואופן השגתו.

כמו כל פלטפורמה אינטרנטית אנו צריכים ללמוד לעשות את השימוש בה בחיינו, תוך שאנו מתאימים את עצמנו לשוני של אותה הפלטפורמה ממה שהכרנו עד היום. כמו שהמשוחחים הראשונים בטלפון היו צריכים להתרגל לעובדה שאין האדם שמולם רואה אותם אך הם יכולים לשוחח, כך אנו היום צריכים להתרגל שחוג חברינו ברשת, שונה בתכלית ממסיבה או מפיקניק בשבת. הדרך הטובה ביותר להסתגל, היא להכיר את הרשת החברתית, מה יש לה להציע וכן, ממה צריך להיזהר.
וכמובן, להדריך את ילדינו באשר לסכנות וכללי זהירות שיש לנקוט במרחב הרשת החברתית.  וכך נהגתי בבנותיי- נעתרתי לבקשתן אך לפני שפתחו חשבון בפייסבוק , הן עברו אצלי סדרת חינוך כיצד לנהוג ברשת בכלל וברשת החברתית בפרט .                                                                      

כיצד נשלב את הבלוג בלמידה?

לפני מספר ימים החלה שנת הלימודים החדשה ובמקביל מסתיים לו עוד סמסטר במסגרת לימודי התואר השני במכללה. בתי הגדולה עלתה לכיתה ה' וכשבדקתי אלו מקצועות היא לומדת השנה גליתי להפתעתי מקצועות חדשים, שבעבר לא נלמדו וחבל- המקצועות הם כיתות ה'-ו' לומדים נואם צעיר- טיפוח היכולת לעמוד אל מול קהל מאזינים ולנאום (דבר התורם מאוד לבטחון העצמי של הלומד) ובכתות ז'-ח' לומדים מקצוע הנקרא Deabate -דיון או ויכוח - שיטה רשמית ייצוגית של ויכוח אינטראקטיבי . הוויכוח הוא צורה רחבה יותר של טיעון ולימוד טכניקה של שכנוע.

אני חושבת, כי בוגר מערכת החינוך צריך להיות בעל יכולת חשיבה ביקורתית (שהיא כלי מחשבתי-מנטלי מרכזי המעצים ודרוש לאזרח בחברה מודרנית –דמוקרטית הן כאדם לומד והן כאזרח, צרכן, איש מקצוע ועוד) וכן לאמץ את החשיבה היצירתית כדרך חיים המתאפיינת ברצון לבדוק ולהתבטא. בנוסף , הקנייה של אסטרטגיות למידה קוגניטיביות ומטה קוגניטיביות תסייע לתלמיד להכיר את עצמו כלומד, לפתח כישורי תכנון ובקרה ותוביל לשיפור ביטחונו העצמי ותחושת המסוגלות והיכולת.

 הבלוג יכול לשמש כלי מצויין , אשר יאפשר לתלמיד יכולות ביטוי אישיות וחשיבה בקורתית על כל נושא שנלמד במסגרת לימודי החינוך או מקצוע עיוני אחר .

הפעולות החשובות המתבצעות בתכנון ובניהול בלוג ע"י הלומד הן:

* קריאה וצפיה בחומרים מגוונים בהתבסס על מקורות מידע ובשילוב מירב החושים.

* כתיבת סיכום של טקסטים ו/או התייחסות לסיכום שנכתב בידי עמיתים/ מגיבים לבלוג.

* שאילת שאלות בהקשר לנושא ומענה עליהן מנקודת מבטו של הכותב.

* אחזור מידע באינטרנט, פילוחו, הערכתו והמלצה עליו.

* כתיבת רפלקציה אודות נושא לימודי או תהליך הלמידה שעברו הלומדים.

* ניתוח אירועים ודילמות העולים מתוך חומרי הלמידה, וקישורם לנושאי הלימוד.

* פתרון בעיות בהתבסס על חומרי הלימוד.

* הכנת פורטפוליו המשקף את תהליך הלמידה.

נשאלת השאלה האם זה בכלל קיים ב"שטח", אם כן , כיצד ? לצורך חיזוק עמדתי זו , חיפשתי מקורות מידע בתחום ומצאתי מספר עדויות מה"שטח":

מתוך מאמר מעניין של ניבה פרי, אשר מדווחת על המחקר המתמשך שלה בבית ספר תיכון עירוני ה' להפעלת תלמידים באמצעות בלוגים חינוכיים. במאמרה הכותבת טוענת , כי שילוב הטכנולוגיה בתחום החינוך גרמה לתהליכים של למידה אפקטיבית בהבניית ידע בחשיבה ביקורתית ואפשרה תהליך של רפלקציה בקרב הלומדים. הבלוג החינוכי נוצר מהצורך להשתמש בטכנולוגיה הבלוגית לצרכי למידה. תחילה, ככלי לביטוי אישי וכיום משתמשים בו במרחב האישי ובמרחב השיתופי. הבלוג החינוכי מהווה הזמנה לרב שיח באינטראקציה בין הבלוגר לקהל הקוראים (תלמידים ומורה). שיח זה הוא לב ליבו של תהליך הלמידה המתועד בבלוג בכל שלב. מודל הלמידה בעזרת הבלוג החינוכי כלל יצירת טבעת בלוגים כיתתית מקושרת לבלוג המורה (רשימת הבלוגים של התלמידים כקישורים קבועים בכל בלוג), ממשק ידידותי לתלמידים, סרגל כלים פשוט ומותאם ללמידה, יכולת העלאת תכנים פשוטה וזמינה, שימוש ביישומי מדיה מתקדמים כולל יישומי ווב 2, ממשק ניהול פשוט למורה. מטלות הלמידה תועדו בבלוג האישי כמחברת מקוונת בלמידה מהבית בהנחיית המורה. מאפייניה הייחודיים של למידה זו במגוון תחומי דעת מושתתים על תרבות הקריאה/כתיבה ברשת תוך יצירת שינוי משמעותי להרחבת הלמידה מעבר לכותלי הכיתה בעזרת שיח מקוון בבלוג. קידום תרבות למידה עצמאית והעצמת מעמד התלמידים במרכז היו המטרות העיקריות בשילוב הבלוג החינוכי ככלי טכנולוגי מקוון. ממשובי התלמידים ניכר כי הלמידה בעזרת הבלוג החינוכי תרמה והניעה את הלומדים באמצעות שיח חברתי – לימודי בהנחיית המורה ובהשתתפות פעילה דינאמית של התלמידים. חשיבותו של מודל למידה זה מאופיין באיזון שבין למידה עצמאית מצד אחד, ויעילות הלמידה באינטראקציה בתוך קבוצת הלומדים מצד שני. בנוסף, הבלוג הכיתתי בבית הספר מנוהל ע"י נאמני מחשב המתעדים בו את אירועי הכיתה ועדכון שיעורי הבית.

מתוך: http://portal.macam.ac.il/ArticlePage.aspx?id=2292

מאז ומתמיד נבחן המחנך הטוב בזכות האינטראקציה והקשר שלו עם הכיתה . היכולת להעביר לכיתה מסרים ערכיים וחינוכיים לאורך זמן קבעה במידה רבה את דמותו של המורה בעיני תלמידיו. בעבר האמצעים לכך היו בעיקר מילוליים ובעיקר במסגרת הכיתה , אך כיום עומדים לרשותו של המורה אמצעים דיגיטאליים יעילים יותר כמו בלוג היכול להיות אמצעי קשר והעברת מסרים לתלמידי הכיתה מעבר לשעות הלימוד. אחד המחנכים הראויים לציון אשר ניצל את הבלוג לטיפוח ההוויה של הכיתה כקבוצה לומדת הוא איציק הופמן, מחנך י"א 2, בית החינוך המשותף חוף השרון.

להבדיל מבלוגים אחרים, הבלוג הזה נועד ללוות כיתה מיום היווסדה (תחילת כיתה י') ועד סיום י"ב. איציק הופמן , כמחנך הכיתה, כותב פוסטים המתעדים את חוויות הכיתה, מגיב לדברים שקורים בכיתה ובלמידה , מרחיב על דברים שעליהם דיברו בכיתה (הוא מלמד אותם היסטוריה) וכותב, לעתים גם על עצמו. בבלוג יש יותר משישים פוסטים, מאז היום בו נפגש לראשונה עם תלמידי בכיתה י' ועד היום, כאשר הם באמצע כיתה י"א. התלמידים קוראים את הבלוג (חלקם באופן קבוע, חלקם פחות, אבל כולם מכירים ונכנסו).

יש כאן רעיון חדש שלא נוסה עדיין ויוזמה חינוכית ראויה לציון של מחנך בביה"ס תיכון. בנוסף לכך, בלוג כיתתי שמנוהל ע"י מחנך יכול לתרום מאוד לגיבוש הכיתה ולחיזוק הקשר בין התלמידים למחנך הכיתה. המלצה חמה לכל מחנך (-:

כתובת הבלוג:

http://blog.tapuz.co.il/yud2

טיבן של אינטראקציות ברשת

במסגרת לימודים בקורס "עקרונות בפיתוח סביבות למידה מתוקשבות" עם גלית בן צדוק נתבקשנו לתאר את תהליך פיתוח אינטראקציה לימודית ובהתאם כתיבת מסמך אפיון לאותה אינטראקציה.(עבודה זו בוצעה בזוגות) לאור זאת, הרגשנו צורך לצאת לשטח ולבדוק את האינטראקציות והמשחקים הלימודיים הקיימים ברשת, השאלה אשר לוותה אותנו היתה האם כל האינטראקציות שנמצאות ברשת אכן טובות ?  ידידותיות למשתמש? האם אותן אינטראקציות משיגות את המטרה ?

לאחר בדיקה  ברשת האינטרנט הבחנו כי, רוב האינטראקציות ברשת אינן ראויות לשילוב בלמידה בקרב תלמידים, ואינן עונות על הצרכים הבסיסיים בפיתוח של ממשק, לפי הקריטריונים שנלמדו בכיתה.

לאחר שעות רבות של השקעה בהכנה ופיתוח של אינטראקציה,  הצלחנו להכיר את מורכבות פיתוח סביבת למידה מתוקשבת והגענו למסקנה, כי פיתוח של משחק מתוקשב הוא אתגר מחשבתי ומנטאלי הנבנה בשלבים ובצעדים קטנים ומכיל בתוכו נגיעה של מספר בעלי מקצוע, אשר בעזרת עבודת צוות משותפת יוצרים אינטראקציה, שיכולה לתרום רבות בתהליך הלימודי.

אני ושותפתי לעבודה ניסינו להיות יצירתיות וליצור דבר חדש, נתקלנו בשלבי העבודה בקשיים ובעיות, אשר במהלכה נאלצנו לבחור בין ביצוע מחדש של השלב או ביצוע שינוי אחר על מנת להתאים את האינטראקציה למטרתה תוך הפעלת גמישות מחשבתית רבה ובחירה בדרך הנכונה להמשך לשלב הבא.

הבנו כי ההוראה לבצע את העבודה בזוגות אינה מקרית, הדיאלוג והשיתוף הינו הכרחי. סיעור המוחין הוא חשוב בכל שלב בפיתוח אינטראקציה מסוג זה. נראה שעוד זוג עיניים יכול לזהות פרטים קטנים ובעייתיים הדורשים שיפור, שינוי על מנת לעבור בהצלחה את כל שלבי הפיתוח.

צפו בסרטון הבא המציין את יעילותן ותרומתן של משימות אינטראקטיביות בתהליך הלמידה -

השפעת מגמות הגלובליזציה על תחומי החינוך

מהי הגלובליזציה וכיצד היא משפיעה על חיינו?           

 הגלובליזציה יכולה להיות בתחומים רבים: כלכלי, פוליטי, תרבותי, חברתי וחינוכי. הגלובליזציה מביאה לשבירת המסגרות הלאומיות ויצירת מסגרות על-לאומיות-זהו התהליך החשוב ביותר המתרחש בדור האחרון.

הגלובליזציה הכלכלית היא כוח שמאחד את כל המשקים הלאומים למשק אחד עולמי, חופשי ממעורבות ממשלתית, שאין בו מגבלות אדמיניסטרטיביות. המשק הגלובלי מתאפיין בכך שכל חמרי הייצור שלו זורמים באופן חופשי עפ"נ כדה"א – חמרי גלם, כוח עבודה, טכנולוגיות והון (אין מכסים, אין עובדים זרים, אין סודות מסחריים ואין מגבלה על קניית מטבע זר שערכו נקבע עפ"י היצע וביקוש – כמו בשוק החופשי).

http://www.mkm-haifa.co.il/schools/hogim/subjects/geo/globali.htm

מחקר מעניין בנושא "גלובליזציה וחינוך- מה יצטרכו התלמידים לדעת ולהיות מסוגלים לעשות בכפר הגלובאלי" מציב בפנינו נתונים ששונים ממה שהורגלנו עד כה. בניגוד לבתי ספר ומערכות החינוך בארה"ב, רוב האירגונים העסקיים כיום אינם ביורוקרטיים אלא מסתמכים על צוותי עבודה, קבלת החלטות במשותף ומידה גבוהה של נטילת סיכונים מתוך מאמץ להתחרות בשוק הגלובאלי. השוודים מבינים זאת ותוכניות הלימודים הארציות שלהם משקפות זאת.

בעוד שאמות המידה לתלמיד ברוב המדינות בארה"ב מונות באופן ספציפי את מה שהתלמידים חייבים לדעת, השוודים מבקשים מתלמידיהם להיות בוגרים שיתופיים ואחראים כדי שיוכלו לחיות בדמוקרטיה. תוכניות לימוד אלו דומות יותר להצהרות על ערכים תרבותיים ופחות למה שנחשב בארה"ב וגם אצלנו כתוכנית למודים.

באחת מנסיעותיו של כותב המאמר לשוודיה שאל את סגנית המנהל של בי"ס על השגי בנה בן ה- 7 התשובה היתה "הוא בסדר, אני חושבת. אם היו בעיות, המורה היתה אומרת לנו".כותב המאמר נדהם מהתגובה כאשר המשיכה להסביר כי בשוודיה הדאגה בשנים הראשונות בביה"ס היא בעיקר לכך שהילדים יסתדרו זה עם זה ולא כל כך משנה אם הילד מסוגל לקרוא ולכתוב ובסופו של דבר הוא ימצא עצמו בכלא.

הכותב מדווח, כי בדק את תוצאות המחקר הבינלאומי השלישי של לימודי מתימטיקה ומדעים ונמצא כי השוודים מותירים את האמריקאים הרחק מאחור.

הכותב הוסיף, כי חקר את תופעת הגלובליזציה וגילה שבעוד שהתחרות בין ארגונים נהייתה עזה יותר, הרי שהתרבות בתוך הארגונים הללו תצטרך להיות שיתופית יותר ויותר, לכן על הילדים להסתגל לסביבה זו. יתר על כן, חשיבות החברות הרב לאומיות גוברת, ולכן נדרשים עובדיהן לגלות הבנה רב תרבותית.

מתוך המאמר:

http://www.amalnet.k12.il/madatec/view_maa.asp?num=33100&dir_id=7800

לדעתי, עלינו להיות ערניים יותר לנעשה בעולם וללמוד מנסיונם. לא להסתכל לגלובליזציה בעיניים ולא לחנך להיות אזרח העולם, היא טמינת הראש בחול. חלק גדול מאתנו הם כבר אזרחי העולם ומי שמשתמש באופן אינטנסיבי ברשתות החברתית גם לצרכים שמעבר למדינה, יודע זאת וחש זאת על בשרו הוירטואלי. יחד עם זאת, ללא הדגשת תכנים ייחודיים הן ברמה הלאומית והן ברמה המגזרית, ניסיון הגלובליזציה יהיה עקר. זאת, משום שכולנו שואבים את המוטיבציות שלנו ואת ניסיון החיים שלנו וגם את גאוותנו, גם מהרמה המקומית - אישית, מגזרית ולאומית. עלינו לדאוג שהדור החדש יהיה מסוגל לתפקד בעולם של תקשוב, ומעורבות מאסיבית בגלובוס המצטמק, אך אין זה אומר שאנו חייבים לקבל את כל הערכים (או חוסר בערכים) המתלווים לחברה הגלובאלית. הנכונות שלנו לקבל רב תרבותיות, אינו מחייב אותנו לוותר על זהותנו הלאומית-תרבותית, על הקשר שלנו לערכי צדק וסולידריות חברתיים.

ולסיום סרטון קצר בנושא: